“דווקא פסק הדין בעניין יואל לביא הוא הוכחה מפורשת, כי בית המשפט שם אומר מפורשות שהממשלה לא יכולה להסתמך על חוות הדעת של היועץ ולהגיד ממילא היועץ כבר קבע, אין לנו על מה לדון.
“אני אומר דבר פשוט מאוד, אם אחרי כל כך הרבה שנים בתור הייעוץ המשפטי לממשלה או בתפקידים שונים הקשורים לייעוץ המשפטי לממשלה, אתה עדיין לא מבין את ההבדל בין חוות דעת משפטית לבין מהו הדין או קביעת הדין, מסתבר שאולי כדאי לעשות rerun על 25 השנים האלו.
“אני משמר את המצב הקיים. בסעיפים 3 ו-4 אם היועץ יגיד, זה יהיה מחסום בל ייעבר ואם הורשע, יוכלו לעקוף את חוות דעתו לפי החוק.
“בקיצור, למעשה, על פי הצעת החוק, הממשלה בכלל לא חייבת להתייחס לחוות הדעת המשפטית או ליועץ המשפטי, ואני השאלה שלי היא כזאת, כי בעיניי סעיף 15 הוא הסעיף הכי קריטי.
“העיקרון הבסיסי שלו שהממשלה איננה כבולה לחוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה ורשאית, אם ראתה טעם בכך, לקבל שהפרשנות איננה מחייבת אותה.
“עם זאת, לאור התפתחויות בפסיקה, היום הרשות המבצעת מתייחסת לחוות הדעת היועצת המשפטית כמילה האחרונה וגם כאשר הממשלה באופן אקטיבי, דוחה את חוות הדעת של היועצת המשפטית לממשלה, היועצת המשפטית לממשלה וגופים שונים ברשות המבצעת, מתייחסים אליה כאילו היא הדין.
“אם יש גוף שפועל בהנחיית התובע הכללי בנושא מסוים, בנושא הזה הוא לא חייב להתייחס לחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה כמשקפת את הדין.
“קבעתי בחוק שכל זמן שלא קבעה הממשלה אחרת, הוא צריך לראות את חוות דעתו של היועץ המשפטי כמשקפת את הדין.
“הכוונה היא שחוות דעת לא מייצרת דין חדש. חוות הדעת לא מייצרת דין, היא מפרשת דין.
“כל יועץ משפטי בתוך התחום עליו הוא אחראי, כל זמן שלא נקבע אחרת על ידי היועץ המשפטי לממשלה, דינו כדין הבוס שלו.
“חוות דעת של היועץ משקפת את הדין החל כל עוד לא קבעה הממשלה אחרת. עכשיו הממשלה קבעה אחרת והשאלה היא מה חוות הדעת המחייבת לגבי היועץ המשפטי של המשרד.
“אני אומר שהוא לא צריך כתיבה בגלל שאנשים ברשות המבצעת, מקטן ועד גדול, אמורים לראות את חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה כמשקפת את הדין הקיים - קבענו את זה בסעיף ספציפי וייעודי – וגם היועצים המשפטיים שבהם חל עליהם אותו דין.
“התפיסה שבבסיס הצעת החוק הזאת היא שהוא פועל בשם הממשלה. הוא לא חייב לתת טעם מיוחד למה הוא נותן חוות דעת שאומרת X ולא Y, למה הוא בחר בגישה משפטית א' או לא ב' או בדעת המיעוט של השופט גרוניס בפסק דין מסוים לעומת דעת המיעוט של השופט סטרשנוב.
“החקיקה קובעת שכל אנשי הרשות המבצעת יראו את חוות דעתו כמשקפת את הדין הקיים.
“כאשר התובע הכללי נותן הנחיה בתחום סמכותו, תחום שבו הוא איננו צריך לראות את חוות-דעתו של היועץ המשפטי כמחייבת, כל גורם שהוא מוסמך לתת לו את ההנחיה, ממילא פועל על פי הנחיית הגורם המוסמך, בדיוק כפי שהוא פועל על פי הנחיית בית דין מינהלי, בדיוק כאשר הוא פועל על פי מי שאין עליו את מורא הדין, בדיוק כמו שהוא פועל מהוראה של הממשלה שהחליטה שחוות-דעת פלונית איננה מחייבת.