“כמה מבין יושבי החדר הזה כעת חושבים שלכל מי ששב מהשבי בעזה, שהיה חטוף או חטופה, מגיע לקבל מענק מהמדינה שיאפשר לו לשקם את חייו בלי דאגה כלכלית בעת הזו.
“כן, המדינה עשתה, כן, המדינה הקימה את מינהלת החטופים, עסקנו בחקיקה, ניסינו לעזור בכל מיני דברים, אבל עדיין יש לנו משפחות וחטופים ששבו שמגייסים תרומות, זה כואב בלב לראות את הדבר הזה, והמענה הטיפולי עבורם לא מספיק, הוא לא מספיק.
“אז אני אומרת לכם, רבותיי, יש פה שילוב של האינטרס הציבורי עם החובה המוסרית הערכית שלנו להעניק להם את המעטפת הנדרשת.
“לכן אני חושבת שמה שנעשה, השינוי הזה שיקבלו ויוכרו כנכות 100%, זה דבר מאוד מאוד חשוב.
“בימים שהחטופים חוזרים אלינו והמשפחות שלהם מנסות לגייס מימון המונים – אני יכול לתת לכם כמה דוגמאות, על אלי שרעבי שגייס כ-3 מיליון שקלים, ירדן ביבס שגייס כ-5 מיליון שקלים, ארבל יהוד, לא נחזור על הסכומים, אוהד בן-עמי וגם דורון כץ – בעיניי כמדינה זה כשל. מעבר לכל כשל, זה כשל מוסרי.
“ועדיין אני עומד על כך שהערב הזה אני חש גם מבוכה ובושה וגם עצב גדול –מבוכה על כך שלקח לנו יושבי הבית הזה ושותפינו במשרדי הממשלה כמעט 200 ימים על מנת לחוקק את מעטפת הסיוע שמדינת ישראל מעניקה לקרוב ל-100 חטופים וחטופות שכבר שבו.
“הצעת החוק, התיקון לתנאים של השבויים ששבים מן השבי ברצועת עזה, היא הצעה חשובה מאוד.
“למשל, אדוני היושב-ראש, יש הצעת חוק שאמורה לקדם את זכויותיהם של החטופים השבים, כי זה לא הגיוני שהמדינה תשלם להם 1,300 שקלים בחודש. שמעת את המספר? 1,300 שקלים.
“אבל מעבר למראית העין – ובכך אסיים, אתכתב עם דבריו של חבר הכנסת בליאק – עד הרגע הזה לא חוקקה מעטפת תמיכה בשבים מן השבי, ואנחנו מרשים לעצמנו לצאת לפגרה ולדחות את החקיקה הזאת? אני קורא לאופיר כץ לכנס עוד היום את ועדת הכנסת ולשנות את ההחלטה על היציאה לפגרה.