“אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כשאני מסתכלת על דור העתיד בישראל ועל הילדים שגדלים כאן, אני שואלת את עצמי: איזה עתיד אנחנו מבטיחים להם כמדינה דמוקרטית, יהודית, ליברלית? מסלול חיים ישראלי ראוי, ישר, פשוט, מובן מאליו? המסלול שבו כל ילד או ילדה נכנסים בגיל שלוש למערכת החינוך הממלכתית, בגיל שש צועדים לכיתה א', לומדים קרוא וכתוב, חשבון ומדעים, אזרחות ותנ"ך, רוכשים מיומנויות חיים, ארגז כלים ובעיקר רוכשים זהות ישראלית שמחדדת מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים; מסלול שבו בגיל 18 עם תעודת בגרות ובעיקר עם הגדרת זהות, הצעירים שלנו מתגייסים לצה"ל לשירות משמעותי, תורמים למדינה. בצבא נפגשים כולם, אזרחים מכל הזרמים והגוונים של החברה הישראלית, יודעים שלצד החובה השירות הוא בעיקר זכות; אחרי השירות ואחרי הטיול הגדול ממשיכים באופן טבעי: רוכשים מקצוע, רבים גם רוכשים השכלה אקדמית. האנשים האלה משתלבים בשוק העבודה, משרתים במילואים, נושאים בנטל ותורמים לכלכלה בישראל.
“ומה עצוב? שבממשלה הזו אפילו חינוך ילדינו הוא פוליטי. מתקצבים במיליארדים חינוך עצמאי ללא לימודי ליבה, אבל מרעיבים את מערכת החינוך הממלכתית.
“כדי להצליח בחיבור חברת המהגרים כשאיש לא יודע מה ילד יום לגביה, נדרש בן-גוריון גם לפשרות פוליטיות. והוא עשה אז, לנוכח הנסיבות, שלושה ויתורים שלצערי קורעים אותנו עד היום: הוא לא כונן חוקה, הוא נתן פטור משירות ל-400 אברכים והוא החליט לאפשר את הזרמים בחינוך.
“ועוד חשוב לזכור שמערכת החינוך שלנו היא מערכת ממלכתית. היא שייכת לכולנו ומחברת בינינו והיא שמחזקת את הלכידות החברתית, את תחושת השותפות, ואת ההבנה שאנחנו כולנו, מורים, תלמידים, הורים ומנהלים, שותפים לאותה משימה, באיפוק, בנחישות ובמסירות, בהתמודדות עם אתגרים וקשיים בחיזוק חוסן אישי וחוסן לאומי.
“אבל איך אפשר לדבר על הזדמנויות שוות בחברה, כשאחד הכלים הבסיסיים לנגישות להזדמנויות – מערכת החינוך הממלכתית, הפכה תחת נתניהו וקיש קיש קריא לסמרטוט וסחבה מעופשת. ההשקעה בחינוך איכותי ונגיש לכול היא תנאי להצלחת האזרחים והצלחת החברה כולה. מדיניותה הניאו-ליברלית של ממשלת הזוועות מחריבה גם את חינוך ילדינו ומפקירה את דור העתיד, ובכך למעשה את כולנו.