“אני מביא לפניכם הצעת חוק פשוטה: משפחות משרתי המילואים במלחמה חוות משבר קשה בבית. היעדרות של אבא או אימא חצי שנה, שנה, שנתיים; קשיים תפקודיים של הילדים; קשיים של בני הזוג. יש עלייה אדירה של גירושים במלחמה, ועלייה אדירה של משברים נפשיים בקרב בני משפחה, ביחסים בין בני זוג.
“אם אנחנו לא דואגים למשפחות המילואים – תדאגו; אם אנחנו לא דואגים מספיק לאנשי המילואים – תעשו.
“על הילדים שלהם עוברים שבועות וחודשים, מאות רבות של ימים ללא אבא. את זה אף אחד לא רואה ואף אחד לא מתעד, ולזה אף אחד לא מצדיע ואף אחד לא מריע – לנשים וילדים שראויים לצל"ש גם הם.
“אבל נשות המילואימניקים משלמות מחיר כבד, אם זה בגידול הילדים, אם זה במקום העבודה, אם בחיי היום יום, גם בכלכלה, גם בעסקים קטנים, בכל תחום הם משלמים מחיר כבד.
“האיש שלי יצא בבוקר 7 באוקטובר, והיה מגויס מאז עם הפסקה של שלושה שבועות באמצע. והחיים במדינת ישראל ממשיכים, ואני משתדלת לזכור שצריך היום חולצה לבנה, בשישי להגיע לעודד בטורניר הטניס של הבן, להכין את ארוחת הבוקר שאוהבים לבית ספר, לקחת לחברים ולחוגים, לחבק לפני השינה, להחליף את כל המצעים בלילה כשבורח הפיפי.