“אני באמת קוראת לכל מי שצריך: אל תתביישו, אין סיבה להתבייש, זה מגיע לנו. לנפש שלנו מגיע לקבל את הטיפול הראוי.
“בהגדרה זו באה לידי ביטוי הסטיגמה כלפי אנשים עם מוגבלות נפשית, שלפיה כל אדם המאובחן עם מוגבלות נפשית הוא מסוכן, וככזה יש למנוע ממנו לעסוק במקצועות מסוימים.
“עם כל ההתקדמות בנושא בריאות הנפש, ויש התקדמות, עדיין הסטיגמה חיה ובועטת – גם חיצונית, של החברה כולה, וכנובע מכך גם פנימית, עצמית, של האדם עצמו, שיש לו קושי נפשי בלתי יתואר, אבל הוא מתכחש לו; הוא לא מוכן, הוא לא מוכן להיקרא משוגע.
“בספר החוקים של מדינת ישראל קיימים אף כיום לא מעט חוקים שבתוכם, בגוף החוק עצמו, ישנה סטיגמה נוראית על מחלות נפש; חוקים שפוגעים קשות, ובניגוד לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, באותם אנשים הנושאים את המחלות הללו.
“זה לא מספיק, וזה תלוי בדבר אחד: במצב שבו החייל צריך להפסיק להתבייש, צריך לשבור את הסטיגמה. צריך לקום ולהגיד: אני זקוק לטיפול.
“צריך לזכור, אפילו בבתי החולים לבריאות הנפש, רוב אלה – לא רוב, אני לא יודע להגיד מספרים – אלה שנמצאים במחלקות סגורות, הם לא מסוכנים לציבור. על פי רוב, הם מסוכנים לעצמם ואנחנו מגינים עליהם. אז הסטיגמות הללו לא נכונות.