“רק בואו נעבור על הסעיפים ותסבירו אותם, אבל ההחלטה העקרונית בכל הסעיפים – תובע.
“העיגון בחקיקה או בזה של הסמכויות האלו, יכול להיות שזה רעיון טוב ויכול להיות שזה לא רעיון טוב, אבל אני אמרתי שבנושא הזה מה שקיים היום, קיים היום. בנושא הזה אני לא חושב שאני צריך לשנות את המצב הקיים.
“אבל לפחות בשיטה שאתם בונים פה כרגע, התובע העתידי או התובעת העתידית שיהיו כאן הם דמות שהיכולת שלו לפגוע בזכויות אזרחיות קשה ביותר במודל הזה, ואני ממליץ לחברי הקואליציה מהקצוות להתחיל ללמוד את החוק הזה.
“ועל פניו, אותם רציונלים קיימים גם בזה. זאת אומרת זה גם, לשיטתכם, צריך להיות התובע, מן הסתם.
“כשעיקר המשקל פה הוא בסופו של דבר על התובע, אני חושב שצריך להשאיר את זה בידיים שלו.
“אבל בסוף יוצרים פה איזה אנדרוגינוס, כי יש לך תובע שהעולם שלו הוא עולם פלילי לגמרי, אתה רוצה לתת לו סמכויות מהעולם המשמעתי שהוא גם לא לגמרי אירוע אזרחי.
“מה שאתם רוצים לייצר כטוב, אתם תקבלו פה בסופו של הליך, לא היום ולא מחר, יעבור החוק הזה, עוד חמש שנים מהיום, תקבלו דמות של תובע שיש לו עוצמות פי כמה וכמה חזקות, קשות, על זכויות האזרח בלי שום פיקוח ובקרה אמיתית על האירוע הזה, אבל לשם מובילים את זה בגלל הדיכוטומיה, בגלל שלא עושים עבודת עומק.
“אמרתי שאני לא מוסיף אף סמכות שלא קיימת לו היום. להגיש תביעה, אין לו סמכות היום להורות למשטרה להגיש תביעה. מה שיש לו היום בכובעו כתובע, נשאר לו.
“כל הליך שבסמכותו של תובע לנקוט, או שהוא משיב לו בכובעו כתובע, הוא שלו, אין פה שאלה. אם התובע רשאי לנקוט הליך מסוים, בין אם הגשת בקשה להפסקה או הגשת בקשה להרחקות, זה בסמכותו.