“במצבים מהסוג הזה אישה עגונה או מסורבת גט נענשת פעמיים – פעם ראשונה בחייה, כאשר המבוטח שולל ממנה את הזכות להתגרש ואת החופש. מישהו יכול לאמוד בכסף את החופש? אף אחד לא; ופעם שנייה לאחר מותו, כשנשללת ממנה הזכאות לקצבה, שהיא לפעמים פת הלחם של הנשים האלה, ששרדו חיים מאוד מאוד קשים. רבות מהן מגדלות לבד את הילדים, כי סרבני גט מסוימים הם גם סרבני מזונות מן הסתם.
“חבריי חברי וחברות הכנסת, תארו לעצמכם אישה, אישה צעירה, מלאת תקווה, שרצתה לבנות בית נאמן ויציב בישראל, בית מלא באהבה, להקים משפחה, לחיות חיים שלמים של שלווה, שמחה, שותפות, אך החיים, או ליתר דיוק בן הזוג שלו נישאה, הובילו אותה למציאות שהיא לא פחות מסיוט מתמשך. דמיינו למשל אישה שנפרדה מבעלה על רקע של אלימות במשפחה, ולא הצליחה להתגרש ממנו. גם כשהיא אזרה אומץ היא לא הצליחה להתגרש ממנו. למרות שהיא קמה, הצילה את עצמה, הצילה את הילדים מהאלימות, עדיין הוא מסרב לתת לה גט. אז במקום לקבל את החופש המיוחל שלה היא מגלה שהיא עדיין כלואה.