“אז אם השתנינו מ"אנחנו רק שואלים שאלות" ל"אין הצדקה להסדר בחוק" – 10 דקות זה שווה לשנות ככה את הדעה של משרד המשפטים. להם לקח חודש.
“אתם באתם – לפי מה שאתם אמרתם, אם הבנתי לא נכון אני אשמח שתתקנו – ואמרתם: 4 חודשים הייתם במצב הסיכון המוגבר ושרדתם, סימן שיש חלופה. שזה ההפך ממה שהמחוקק אמר.
“החוק אומר הפוך. אני חוקקתי את החוק הזה, אני יודע מה אני אומר. החוק אומר הפוך. אתם נפלתם על הראש.
“משרד המשפטים לא מסכים לכלום. הוא לא גורם מקצוע עם כל הכבוד.
“אתם מדברים איתי על ארבע עמדות שונות שיוצגו וכל אחד פה מדבר על משהו אחר. חלקכם סותרים אחד את השני. אחד מדבר איתי על סעיפים לא רלוונטיים. צריך להתכנס.
“אם משרד המשפטים יתנגד, ההצעה הזו תרד ולצערי הרב לא תתקבל העמדה שלכם.
“העמדה שהציגו פה שתי נציגות משרד המשפטים, בעיניי, חזקה ומקובלת.
“זה תהליך במובן הזה שהיום אפשר לקדם את זה, אין יותר מניעה של משרד המשפטים. אבל לא צריך לקחת חודשים, זה יכול להיות מהר מאוד.
“הציקה לי העובדה שאני שואלת אותך לעמדת משרד המשפטים ואת מתחילה לחלק לי. את לא אמורה לחלק לי. את אמורה להגיד לי מה משרד המשפטים אומר.
“אני רוצה לדעת מה אומר משרד המשפטים. אם את נציגת היועצת המשפטית, תודה רבה, זה פחות רלוונטי כרגע. אני צריכה את עמדת משרד המשפטים. אם יש כאן מישהו ממשרד המשפטים, תסבירי לי מטעם משרד המשפטים מה עמדת משרד המשפטים. לא עמדת היועצת המשפטית.
“אני מבקש ממך, משרד המשפטים. הרשויות לא מתנגדות ויש דוגמאות שנעשו בעבר. אני מבקש שתדברו בינכם. עד הישיבה הבאה נראה איך אנחנו יוצאים. אנחנו בעד זה, צריך את זה. תמיד הרשויות מתנגדות. פה הן בעד.
“אדוני, אני חושבת שיש כאן התפלפלות יתר של משרד המשפטים.