“ההפרדה שמשמרת עצמאות לתביעה אומרת שהתובע הכללי הוא זה מחליט. האם יאצול את הסמכות שלו לגבי תיקים לאדם שהגיש את התיק? כנראה שלא.
“גם התובע הכללי בכובעו כתובע הכללי, זה לא שהוא לא עובד בצמידות ובשיתוף פעולה, ויכולים להיות חיכוכים על רקע מקצועי ופיקוחי, ואני מצפה שכששר דופק על השולחן, כמו שדפק פה לפני מספר דקות או לפני כשעה שר האוצר דופק על השולחן, בוויכוח שלא מול התובע, למה אתם לא מתכנסים פעם בשבוע ולמה אתם לא מגישים כתבי אישום, אני לא רוצה, וזה בהחלט דבר לגיטימי, שהממשלה תעסוק בו, אני לא רוצה שהוא יבוא ויגיד, וואלה, אני אעצבן אותו יותר מדי, אני חוטף כתב אישום.
“בעיני שר המשפטים בהחלט צריך להתוות את מדיניות התביעה, בוודאי ברמות המקרו שמדוברות, אבל אנחנו לא רוצים ששר המשפטים – גם שר המשפטים עצמו אמר שהוא לא רוצה, לא רק שר המשפטים הנוכחי לא רוצה אלא כולנו לא רוצים את זה – למרות שהאינטרס הציבורי שעומד מאחורי התביעה מיוצג על ידי הממשלה הנבחרת ושר המשפטים, ההחלטות בפועל ועצמאות שיקול הדעת הן קדושות לנו.
“לכן הדוגמה שנתנו על השאלה הראשונה ועל השאלה השנייה וההבנה איך דברים קורים הופכים בסוף את אותו תובא שרצינו להפריד אותו מהכול, הוא בתוך הקלחת ואסור שהוא יהיה שם.
“היתרונות, כמובן, שאם אנחנו רוצים לשמור על עצמאות התביעה, לא טוב שהעתירות על ענייניה ינוהלו בבג"צים, ודרך מחלקת בג"צים היועץ יוכל להכתיב להם מה ההחלטות הנכונות בתיק.
“אני חושב שדווקא בחיזוק של עצמאות התביעה, שאולי זה דבר שאנחנו רוצים בלי קשר, ודווקא בהפרדה שלה, בעצם יצירת מצב שבו אין שולחן אחד שבו הפרקליטות מציגה מדיניות והסנגוריה הציבורית מציגה מדיניות, למשל בשאלה אם אנחנו מובילים למהלך שבו יש ממש החלטה מדינתית שמשתדלים כרגע לא להכניס אנשים לכליאה בגלל מספר הכלואים, יהיה הרבה יותר קשה לקיים שיג ושיח ולהתוות מדיניות שבה לעמדות של הסנגוריה הציבורית יש משקל בכל מה שקשור לניהול הדין הפלילי.
“מה שקורה היום זה שאם היועץ המשפטי או מי מאנשיו פעל באופן לא חוקי, עייני ערך פרשת הרוגלות, עייני ערך פרשות אחרות - -
“אתה רוצה לחזק את העצמאות שלו, אבל בשביל זה אתה צריך לתת לגוף שמוסמך לשקול את השיקולים לשקול את השיקולים שהיום שוקל בית דין משמעתי של שירות המדינה.