“נכון, זכותה של הממשלה לממש את האג'נדה, אבל לא זכותה של הממשלה להשתמש ברוב שיש לה כדי להיות עריצה. האזרחים צריכים לשאול את עצמם: האם זה לגיטימי שהממשלה תעשה כל מה שהיא רוצה בלי איזונים ובלי בלמים?
“אבל לטלי יש חסינות, ולטלי יש רוב, והרוב פה קובע. גם אירוע פסיכוטי באמת, שמישהו עושה עבירה – הוא עשה עבירה, עשה, הפקיר את ביטחון מדינת ישראל. נקודה.
“מה שהחוק הזה בכללו וסעיף 29 בנוגע לאינטרס הציבורי עושים, זה לזהות את האינטרס הציבורי עם האינטרס הממשלתי, להפוך את היועץ המשפטי משומר על הדין לדני דין, לכזה שלמעשה לא יוכל להגיד לממשלה: עד כאן. זאת הגדרה קלאסית ברורה של עריצות הרוב שבקלות תהפוך לעריצות המיעוט.
“אנחנו פה מנהלים את המדינה, לא משנה כרגע אם אנחנו מיעוט קטן. המדינה שלנו.
“על מה נגיד דמוקרטיה? על זה שאתם הופכים את הכרעת הרוב לעריצות הרוב? תזכרו – בגין. על זה ששופטי מדינת ישראל ייבחרו על ידי פוליטיקאים? אני מוותר על התענוג הזה.
“כל כך הרבה מדברים פה על שלטון הרוב, שלטון הרוב, שלטון הרוב – על שלטון העם, סליחה, ושלטון הרוב. לא. דמוקרטיה היא שלטון העם, לא רק הרוב.
“אנחנו איננו מקבלים את העיקרון שדמוקרטיה היא רק שלטון הרוב – הוא שלטון הרוב במגבלות.
“הדמוקרטיה, אדוני, זה לא רק שלטון הרוב. הדמוקרטיה זה גם נורמות, הדמוקרטיה זה גם חוקי יסוד, והדמוקרטיה זה גם זכויות מיעוט.
“אבל כשמדברים היום על עריצות הרוב ומדברים על כך שמותר לנו הכול כי העם אמר את דברו, אני חושב שאתם – אתה כחלק מהממשלה המיועדת והמסתמנת – פשוט לא מבינים את המושג "דמוקרטיה", וגם לא מושג שקוראים לו "החברה האזרחית".
“לפי דעתכם, הדמוקרטיה זה נזיל, זה לא משהו קשיח. אנחנו ניקח מה שאנחנו רוצים, ונעזוב את מה שאנחנו רוצים. אנחנו לא מאמינים בזה, באמת.