“היום אנחנו מקיימים דיון חמישי בנושא חמור שנחשפנו אליו בתקשורת בערך לפני שנה. קיימנו שלושה דיונים פומביים, דיון אחד חסוי, וזה הדיון החמישי. מאז, במהלך השנה הזאת, הגיעו אליי ואל נעמה עדויות מצמררות וקשות נוספות, ולפעמים זה נשמע בלתי נתפס, באמת כמעט בלתי אפשרי.
“בבקשה, זה נתון ממש ממש חשוב, כי אם יש לנו בסך הכול כ-70-80 נשים וגברים שבמצטבר מעידים על פגיעות מיניות טקסיות במקומות מסוימים, בתקופות זמן מסוימות, באמת, זה אומר לנו רגע שיש פה משהו שהוא לא מצליח לבוא לכדי אמון במערכת, או יש פחד, או שאין מספיק הגנה.
“זאת אומרת, זו תופעה שהכנסנו לראשונה לדיוני הוועדה בגלל הכתבות והחשיפות, ובעצם אין הכרה בקטגוריה הזאת. יש הכרה בפגיעות מיניות, יש הכרה בפדופיליה, יש הכרה בדברים מאוד מאוד קשים. אבל להסביר פגיעות מיניות טקסיות, לא פעם קשה לאנשים שנפגעו, וגם קשה פה, והמערכות צריכות ללמוד את התופעה הזאת ואיך להתמודד איתה.
“כשמישהו מהמטפלים מזהה איזושהי אינדיקציה, אתם צריכים להיות מסוגלים להעביר את זה הלאה. תחשבו אולי באמצעות הייעוץ המשפטי של המשרד או משהו כזה, אני לא יודעת איך, אבל זה שמדי פעם הם מזהים דפוס התנהגות טקסית, וזה לא מחלחל לגורמי האכיפה, אני רואה בו כשל.