“ולכן צריך ליישם את השינוי לא רק ביישובי העימות, אלא בכל שטח מדינת ישראל, שהמרחב המוגן בביתם יהיה מרווח, מותאם לשהייה ממושכת ויכלול את הצרכים האנושיים הבסיסיים – שירותים ומים, ואפשרות להתנהל בתנאים נורמליים גם תחת איום.
“אני חושבת שיש ועדת משנה, אם אני לא טועה, בוועדת חוץ וביטחון, לנושא העורף, ואני חושבת ששם צריכים לקחת את הדיון, לדייק אותו, לדרוש תשובות, לדרוש עשייה ולסגור את פערי המיגון, כי זאת חובתנו גם כממשלה וגם כמחוקקים, וכך צריך לעשות.
“מדובר בחיי אדם, וניכר שבשנה וחצי, גם בהקשר של הבנייה הציבורית של מיגוניות ומקלטים, זה לא רק בעצלתיים, אלא באמת אני רוצה להגיד, זה פשוט כשל מאוד מאוד חמור, שעלול לעלות במחיר חיי אדם, וגם להגיד – בביטחון האישי, בטראומה, בתחושת המוגנות, שזה לא פחות חשוב.
“מספר הנרצחים בחברה הערבית הוא 125 למיליון. בחברה היהודית אתם יודעים כמה? שישה למיליון. ואני שואל: האם אנחנו חיים באותה מדינה? האם אנחנו חיים תחת אותה ממשלה?
“יש מקומות בארץ שמערכת כיפת ברזל לא מיירטת טילים שמופנים אליהם. זה קיים. זה קיים בגליל וזה קיים גם בנגב.
“ישנו פער תקציבי. אני העליתי הצעה גם לשר האוצר לבחון אפשרות של הלוואה ממשלתית שתהיה מוצמדת ותאפשר רק במכירת הנכס לשלם את אותה ההלוואה באמצעות הערת אזהרה.
“ולכן, מה שצריך לעשות, זה לחשוב על סבסוד או ערבות מדינה להלוואות או שילוב בין הדברים, כמובן לאותם סקטורים שזקוקים, סוציו-אקונומי מתאים, קשישים, בעלי צרכים מיוחדים וכולי, ואזורים, כמובן, שיותר מסוכנים, ושם, בדרך הזאת, להתקדם לכיוון של מיגון יותר מלא.
“לפחות כשהם נמצאים במערכות מוגנות, בכיתות מוגנות. הנכדים שלי, כשהם יודעים שהבית מוגן, שהכיתה שלהם מוגנת, הם שמחים.