“אז אני שוב פונה ליחידת האכיפה, ואומר לכם: לא יכול להיות מצב שמישהו נמצא במילואים, נלחם עכשיו בלבנון, ויקבל צו הריסה לבית שלו. והרי אמרתי, ואני אגיד את זה: בית אחד בחברה הדרוזית לא ייהרס.
“ובאל ג'רבה היום הדביקו צווי הריסה, דרומית לכסייפה ובכל היישובים הבדואים, ובן גביר חוגג בנגב על חשבון המוחלשים, על חשבון האזרחים הנורמטיביים, אזרחי המדינה.
“צו הריסה על מבנה בתוך בית הקברות. תתארו לעצמכם שעושים את זה בבית קברות יהודי בעומר או מיתר. מה הייתם עושים? הייתם מתקוממים וצועקים וזועקים. איך יכול להיות שעושים דברים כאלה, מצמידים ומדביקים צווי הריסה על מבנה בתוך בית קברות?
“הם גרים בחווה חקלאית, כ-100 אנשים, ולא מזמן הם קיבלו צווי הריסה לאחד הבתים שם. המשפחה הזאת פנתה כבר מזמן והגישה תוכנית יחד עם המועצה האזורית בסמת טבעון – בקשה לגורמי התכנון להרחבת תחום השיפוט.
“דווקא בזמן מלחמה מצאו לנכון, למרות כל המילים הטובות ולמרות כל הסימפתיה כלפי האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב בתקופה האחרונה – מצאו לנכון לחלק צווי הריסה גם בזמן מלחמה. במקום לדאוג למיגון לאנשים האלה, מחלקים צווי הריסה.
“הם חילקו צווי פינוי, והם רצו שאנשים יהרסו את הבתים שלהם בידיים שלהם. זה רק במדינת הנגב יכול לקרות דבר כזה, שאנשי המקום, שחיו במקום, בכפרים שלהם.