“לא נלחמו על שיפור הציוד שיש לחיילים, שעד עכשיו יש כל מיני חיילים ומילואימניקים שצריכים תרומות, לארגן מכל מיני פילנתרופים שמביאים קסדות, ומביאים נעליים, ומביאים כל מיני דברים שחסר.
“וההורים האלה מלינים – בצדק מלינים – על המיגון של הילדים שלהם, ששולחים את החיילים לקו החזית בלי ציוד מספיק, בלי קסדות טקטיות, בלי אמצעים ובלי עוד כל מיני דברים שאני לא אפרט כאן.
“אתם יודעים שהיום ההורים קונים ציוד לחיילים? אתם יודעים את זה? מאווררים לתוך פומות. הם קונים מצלמות. זה מה שקורה. תסבירו לי, לעזאזל, למה?
“איך אנחנו אמורים להקפיץ חיילי מילואים שהולכים להגן עלינו, להילחם עבורנו, אולי לתמרן בלבנון, ואומרים להם: אה, כן, יום אחד יהיה ציוד? למה אנחנו מתעסקים עדיין עכשיו, שנה למלחמה, בלגייס את הדברים הבסיסים ביותר?
“היום אני מנסה ללקט ולתפוס את הידיעות האלה אצל כתבים, אצל אנשים שהם פעילים בטוויטר ולנסות לסייע, אבל זה באמת הזמן לומר שככל שמישהו אוסף כספים למען חיילי צה"ל, לציוד בסיסי שצריך ליום-יום, מן הראוי לפנות לצה"ל, שיודע וצריך ויכול לספק את הדברים האלה.
“כשאני יצאתי אתמול מוועדת הכספים מעוד דיון של מפח נפש, הגיעה אליי אימא בשם דורית שיש לה ילד שלוחם בעורב בשג'אעיה, ואמרה לי: אני נמצאת פה בכנסת, כי החיילים של היחידה של הבן שלי צריכים 300 חולצות תרמיות, אדוני היושב-ראש. אולי מכל הכסף הזה אפשר למצוא 300 חולצות תרמיות לחיילים שנלחמים ביחד עם הבן של דורית בשג'אעיה?
“מה עם אפודים? מה עם קסדות? מה עם מכשירי קשר כמו שצריך? אתה יודע כמה מחסור בציוד יש בחזיתות?
“לא חסר – לא אפודים ולא קסדות ולא ציוד צבאי. זה לא נכון.
“אתה יודע למה אני יודע שחסר להם ציוד? כי אני באופן אישי גייסתי להם תרומות, וזו בושה שהמשרד שלך עדיין קיים - -
“בזמן אמת לא דיברנו על זה, כי לא רצינו לפגוע במורל, לא רצינו לספר סודות לאויבינו, אבל המצב היה קטסטרופה. אנחנו, ח"כים והחברה האזרחית והעמותות ואנשים מחו"ל, פשוט הביאו לפה ציוד במיליונים.