“האמירה הייתה שככלל מי שאחראי על האינטרסים הציבוריים בניהול התקין של הקדשות ואם נפגעת זכותו של אדם, הוא יפנה אליכם, לרשם ההקדשות, ויגיש את התלונה. ואתם אמורים להיות בהקשר הזה אביהם של יתומים ודייניהם של אלמנות, ואתם אמונים על האינטרס הזה שבתיקים רגילים שאין לנו אתכם, אנחנו אומרים שזה מגן האינטרס הציבורי.
“אני לא מבין למה כאשר אנחנו מקימים רשם הקדשות, נותנים לו סמכויות ונותנים לו תפקיד, למה צריך עוד מישהו? לא מצליח להבין את זה.
“אני תוהה לעצמי – לכאורה רשם ההקדשות אמון על האינטרס הציבורי שאנחנו מדברים עליו עכשיו פה כממונה על האינטרס הציבורי. זאת אומרת, אם הקדש לא מנוהל בהתאם להנחיות, בהתאם לכללים, יש גוף ספציפי של המדינה שאחראי לאינטרס הציבורי הזה.
“אני שואל אותו מה קורה עם רשם ההקדשות שמסתכל על האינטרס הציבורי בטהרתו כביכול ומסתכל על השאלה מה רצון המקדיש.
“אבל מה שאני אומר הוא שמי שאחראי על האינטרס הציבורי של ניהול הקדשות ציבוריים וניהול תקין שלהם – יש פונקציה ממשלתית כזאת. לא צריך עשר שיבחשו באותה קדרה.
“אם אני בתוך שירות המדינה, מגן האינטרס הציבורי או כל תפקיד אחר, ויש משהו בהתנהלות של הקדש, מי שאני פונה אליו זה רשם ההקדשות. אני מעביר לו את העניין. הוא ידע בדיוק מה שאני יודע. אין פה פערי ידע. הוא ידע והוא יבדוק והוא יקבל את ההחלטה והוא יהיה אחראי על האינטרס הציבורי שהקדשות ציבוריים יתנהלו כמו שצריך.
“העניין הוא כזה, את האינטרס הציבורי בכל הנוגע לניהול הקדשות, יש את רשם ההקדשות. הוא הגוף הרלוונטי לדבר הזה.
“רשם ההקדשות, זה במקרה מה שאני עשיתי, אז רשם ההקדשות - יושב עורך דין אחד ברשם ההקדשות, שהוא עורך הדין שמייצג את רשם ההקדשות או את רשם החברות, רשות התאגידים כולה, והוא גם מחזיק בשנייה שהוא נכנס לתפקיד ייפוי כוח מאת היועץ המשפטי לממשלה, ואז כשצריך להגיש בקשה לפירוק חברה, הוא מגיש, לא משנה באיזה כובע.