“כן, ירושלים חרבה על שנאה, וכשמפנים חיצים לשמאלנים, לקפלניסטים, לכל מי שהוא לא הקבוצה שלך, אז אפשר להבין שאנחנו גם היום אוכלוסייה בסיכון.
“אתה מאיים על מיליוני אזרחי המדינה הדמוקרטים, הליברלים, שנאבקים. ואתה לא מפחיד אותנו. ואנחנו מישירים מבט אליכם. ניאבק בכם.
“אני מאחל לכולנו שיבוא יום ונוכל לקיים פה ויכוח פוליטי ללא שימוש במילה "נוכל", "שקרן", במיוחד כשהדבר נאמר כלפי ראש ממשלת ישראל לשעבר.
“לצרוח, לשקץ, להעליל, לקלס, לקלל, זה לא מדינת ישראל שאני מכיר ואתם מכירים. מדינת ישראל של תרומה, של אומץ, של מלחמה, של הקשבה, של חיבור – מדברים פה על חיבור, ראש הממשלה אומר אנחנו מתחברים, ודקה אחרי זה מנאץ ומשקץ, בדרכו המלומדת והמנומסת.
“כששמעתי בוועדת התקשורת מה שאמרו על גלית דיסטל, אני חושבת שזה היה מזעזע.
“אבל לא רחוק היום שבו חברי הכנסת מהאופוזיציה יותקפו פיזית – פיזית – כאן במסדרונות המשכן. הגיע הזמן שגם יושב-ראש הכנסת וגם משמר הכנסת יתעוררו.
“היינו שם ב-4 בנובמבר 1995, היינו שם ב-7 באוקטובר 2023, ולכן חייבים להפסיק לתת לגיטימציה לשפה האלימה והקיצונית שהשתלטה עלינו. להפסיק לתת לשנאה לשלוט בשיח. צריך לדעת לכבד גם כשלא מסכימים.
“חייבים להיאבק בקיצוניים שמפרקים את הבית על כולנו, בלי רגשי נחיתות, בלי לשתוק ובלי לפחד. אם נהסס ואם נשתוק נגלה שהסדקים הופכים לקרעים, ואולי נתעורר כשיהיה מאוחר מדי לתפור ולתקן.
“אבל למה להגיע למחוזות כאלה? ולמה להסית? ולמה השפה האלימה הזאת? הפריימריז לא צריך להכשיר כל דבר.
“גישה קיצונית והתלהמות פעילה קיימת לרוחב כל החברה הישראלית. זה לא ווטאבאוטיזם, זאת המציאות. תרבות השנאה פשתה בנו. אי-אפשר לדבר על זה שצריך למנוע שנאת חינם, ולהמשיך להקרין אותה מכל כיוון אפשרי.
“אני לא נוקט בלשון כזאת. אני מתווכח, אני אומר דברים נוקבים, אבל אני שומר על גבולות הטעם הטוב בדיבור. לא כך עושים מולי, לא כך עושים מול רעייתי, לא כך עושים מול משפחות של שרים פה ונבחרי כנסת, ואני חושב שכולם יודעים את ההבדל.
“אבל בכנסת – אנחנו בעצם מייצגים פה את המדינה, מייצגים את הריבון. אני לא רוצה להטיף פה לאף חבר כנסת, אבל אני כן רוצה שכל אחד מאיתנו ייתן דוגמה. ייתן דוגמה לילדים, לנכדים, לתלמידים, לחברה כולה. ואני מבקש – בואו ננמיך את הלהבות ושיהיה שיח נכון ונאות.
“גם כאן, בבית הזה, נשמעות אמירות חריפות, עמדות נחרצות ולעתים גם פגיעות מיותרות. דווקא ביום הזה, דווקא ביום הזה, מתוך המקום הזה, אני מבקש להזכיר: אפשר אחרת.
“הם לא רוצים שיח, הם רוצים שליטה; לא דיאלוג אלא ציות; לא אזרחים אלא עדר. וזה יימשך. מי שחי על שנאה מאכיל אותה יום-יום. זה לא מיגור האויב מבחוץ, זו השמדה עצמית של המפעל הציוני.
“לכן אני רוצה לבקש מכולנו, מותר לנו לכעוס, מותר לנו לא להסכים ומותר לנו להתווכח בלהט. אסור לנו לשנוא; אסור לנו לשנוא כי החיילים שלנו עכשיו, זה הורג אותם.
“מספיק עם השנאה, מספיק עם הלבנת הפנים. מספיק עם ההשפלה. העם שלנו צריך אחד את השני ושנכבד אחד את השני.
“גם הם תורמים אבל השנאה הזאת שאתם בנויים וחיים עליה – מספיק עם השנאה הזאת. מספיק עם השנאה הזאת, היא רק מביאה לחורבן.
“אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על ההסתה ועל השיח האלים שאנחנו חווים ושומעים, ביתר שאת, בתקופה האחרונה בעיקר.
“והאמת, אנחנו מגנים בכל תוקף כל דיבור שקורא לאלימות, כל דיבור שקורא לשיח של חרמות וכו'. אבל לקבל את הטפות המוסר האלה מאנשים שהיו גדולי המסיתים נגדנו בשנה וחצי שאנחנו היינו בממשלה, זה פשוט מביך ומביש.
“תראו רבותיי, חברי הממשלה, כמעט 30 יום מאז הקמת הממשלה ואתם כבר יושבים סביב שולחן הממשלה וכאן בכנסת, אבל אני לא חושבת שיש אזרח במדינת ישראל – ולא רק אנחנו, כשלוחיו של הציבור כאן בבית הזה – שיכול לדלג על התיעוב, הבוז, שאתם מפגינים לחלקים נכבדים בחברה הישראלית.
“אבל אני אומרת שבסוף אף אחד לא מרוויח מזה. הציבור מסתכל על זה, רואה את זה, נגעל מזה. נגעל מזה. אז סבבה, נכון, יש כאן הרבה יצרים, והרבה הרבה אמוציות, אבל יש כאן אנשים.
“ואני רוצה, לסיום, לפנות לגורם שמקדם בחודשיים האחרונים שיח אנרכיסטי מופקר ומתאמץ ללבות את רוחות השנאה כנגד חצי עם בשאלה פשוטה: אדוני ראש הממשלה המודח, למה אתה מדבר ככה? למה הסגנון הזה? באיזה אופן זה משפר את השיח הישראלי, הקריאות האלה של "גזענים מסוכנים ולא נורמליים"? אתה יודע מה, זו אפילו לא פוליטיקה טובה.