“אבל תמיד אנחנו מכבדים אחד את השני בוויכוחים שלנו. תמיד אפשר להביע דעה, תמיד אפשר לבקר. ואתם יודעים מה, אולי אני קצת חוזרת בי: גם אם לא שינינו או קיבלנו במאה אחוז אחד את השני בעמדות, אני חושבת שבסוף זה כן קצת מחלחל. אין שנאה, אני יכולה לחשוב אחרת ממישהו, אבל אני לא שונאת אותו.
“בגלל זה זכו בית הלל, שתשמע את החבר שלך. תן לו להגיד מה שהוא חושב.
“ואנחנו יחד צריכים לצעוק מתינות, חברי קואליציה ואופוזיציה. יש לנו כל כך הרבה מכנים משותפים, וכל כך הרבה דברים שיכולים לקדם טוב משותף ואנחנו צריכים לעשות את זה יחד.
“אז אני כן פונה לכולנו, הגיע הזמן שנפסיק לפלג ולשסע. בואו נאהב אחד את השני, נתווכח עד כלות, כי כל אחד מאיתנו אולי חושב אחרת, אבל אנחנו עדיין עם אחד.
“היא אמרה לי: תשמע, בפעם הבאה שאתה עולה על הדוכן בכנסת – אגב, אני לא חושב שהיא ממצביעיי – תעביר מסר ממני, מרעות, אחותו של נבו, לכל החברים שלך בכנסת: אנחנו מסתכלים עליכם כעם וממש רוצים לראות אתכם מדברים אחרת, מנהלים שיח. תתווכחו, תחלקו, תפעלו, ותקדמו ותצביעו איש לפי ערכיו, אמונותיו והשקפותיו.
“אני חושב שחלק מהשיעורים של 7 באוקטובר, זה היכולת שלנו כציבור, נבחרי ציבור, לנהל שיח מורכב, לנהל שיח שיודע להכיל מחלוקות קודם, על טיעונים, על עובדות, על איזשהו, באמת, נימוק.
“אז אני מציעה, בהמשך גם לדברים של הנשיא היום ובכלל לדברים שנאמרים כאן, להנמיך את האש בכל מה שקשור לדברים שהאופוזיציה פועלת ביחד כדי להילחם באותם מרצחים, באותם ארגוני טרור.
“כולנו בבית הזה נשתמש בשפה מתורבתת; את חילוקי הדעות שלנו נביע בצורה מאוד משכנעת. מותר לנו לא להסכים, אבל לגדף, לקלל, בשביל מצלמה? אני לא חושבת שזה שווה.
“אני מצידי, כאן ביום חגה של הכנסת, קורא לכל חלקי הציבור: הבה נוריד את גובה הלהבות, הבה נימנע מאלימות והבה נימנע משיח קיצוני.