“אלו לא רק מענים חברתיים, אלא הדרך שלנו לומר להם: אתם חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית. אם ידענו לחבק את החיילים הבודדים לאורך שירותם, עלינו להמשיך ולצעוד לצידם גם ביום שאחרי, לא מתוך רחמים, אלא מתוך הערכה עמוקה למי שבחרו להגן על המדינה, ולעיתים אף לעזוב הכול למענה. מדינת ישראל התברכה בצעירים ובצעירות כאלה, וחובתנו לוודא שהם יכולים להגשים כאן את החלומות שלהם בדיוק כפי שהם מסייעים להגן על החלום הציוני של כולנו.
“אנחנו רואים איך אתם נושאים על גבכם לא רק את עומס הביטחון אלא גם את המראות שנצרבו, את השחיקה, הפציעות, הכאב בגוף והסדקים בנפש. אתם נאלצים לצאת למערכה חדשה, מאבק על הקיום הבסיסי. להחזיר את עצמכם למסלול, להשלים לימודים, להגיש טפסים, להוכיח זכאויות, להיאבק על קייטנה, מעונות, סידור לילדים, שכירות, חשמל, ארנונה, מים, משכנתא, והרשימה רק הולכת ומתארכת.