“לכן אני מבקש להחריג במיידי את סעיף 54 בספר התקציב, מה שנקרא רשויות פיקוח, ואת כלל תתי-הסעיפים הנוגעים לשיקום ופיתוח יישובי קו העימות מהקיצוץ הרוחבי; בנוסף, גם נבקש להחריג את כל החלטות הממשלה הייעודיות לאזור, ובפרט את מה שקשור לשיקום וצמיחה של היישובים בטווח של עד תשעה קילומטרים מגבול לבנון.
“ב-10 במרץ 2026 אישרה הממשלה תיקון לחוק התקציב לשנת 2026, לצד תיקון להחלטת הממשלה, שנועד להתמודד עם ההשלכות הפיסקליות של מלחמת שאגת הארי. במסגרת ההחלטה הזו נקבע קיצוץ רוחבי של 1.7 מיליארד בתקציבי משרדי הממשלה, מה שנקרא קיצוץ בשיעור של כ-3%. אך בתוך ההחלטה הזו מסתתרת בעיה חמורה, ולשם כך אני עליתי לכאן: הקיצוץ הרוחבי הזה יחול גם על התקציבים הייעודיים לשיקום ופיתוח יישובי קו העימות הצפוני.
“גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הממשלה קבעה קריטריון אחד מרכזי לשיקום יישובי הצפון – מרחק של עד 9 ק"מ מגבול לבנון. חצור הגלילית נמצאת 11 ק"מ מהגבול, 2 ק"מ מעבר לקו שקבעה הממשלה. ובגלל 2 ק"מ אלה, חצור הגלילית הוחרגה כמעט מכל מעטפת הסיוע והפיצוי והשיקום.
“מה נגיד לתושבי מנרה שחזרו לבתיהם, והיום קראנו כולנו את כתבת התחקיר, והבתים שם עוד עומדים הרוסים? לא נמצא תקציב לשקם את הקיבוץ, והבתים שכן שופצו, שופצו על ידי כספי פילנתרופיה.
“בהיעדר מענה מטעמו של הקבינט, הטיפול בנושא הצפון עבר בין גורמים ממשלתיים שונים. החלטת הממשלה על יישום תכנית כוללת שאמורה לספק את המענה הרחב ליישובי הצפון, התקבלה רק בסוף מאי 2024, יותר מחצי שנה לאחר פרוץ המלחמה. נכון למאי 2025, יותר משנה וחצי לאחר פרוץ המלחמה, טרם גובשה ותוקצבה תוכנית רב שנתית לשיקום הצפון ואנחנו יודעים שעד לרגע זה לא הסתיימו התוכניות ולא תוקצבו כולן, בוודאי לא מתבצעות.
“היום במטולה פגשתי את ראש המועצה דוד אזולאי, שעושה עבודה מדהימה בשיקום העיר. אך למרות כל המאמצים, רק 38% מהתושבים חזרו, ובית הספר היסודי ששופץ עומד ריק. במקום להעביר מיליארדים לעזה ולדבר על התיישבות בעזה, אני קורא לממשלת השבעה באוקטובר להשקיע כאן - בצפון, בעסקים ובאזרחי ישראל.
“בממשלה הזאת יהפכו עולמות כדי להסדיר את המאחזים אביגיל ועשהאל, וישכחו שמטולה פונתה והופגזה כולה. ולגבי קריית שמונה, שכולה בוערת – בוערת עכשיו, ממש עכשיו – היא עוד נמצאת רחוק ברמזור, ועודנה משעממת ולא מעניינת אותם. הם יעדיפו לפנטז על כיבוש דרום לבנון לפני שיתייחסו למי שעקורים מביתם כבר קרוב לשמונה חודשים, ללא כל מינהלת אזרחית שתטפל בשיקום, וללא כל תקציבים.
“אני קוראת לכל חברי הכנסת, לכל בעל השפעה וכוח, לפעול מיידית לשינוי המצב הזה. עלינו לשקול מחדש את הגדרתם של יישובי הצפון, ולהפעיל את כל הסמכויות הנדרשות כדי להעניק לתושבים את הסיוע וההגנה שהם זכאים להם. אנחנו חייבים לחשוב 30, 40 שנים קדימה, כי הצעירים כרגע לא יחזרו לשם, ולא עכשיו על איזה הון פוליטי כזה או אחר – על הדור הבא.
“לא ברור כיצד בארבעת החודשים שחלפו, מאז שהוחלט על פינוי רבבות תושבי הצפון מביתם, עשרות קיבוצים, מושבים וערים נותרו ריקים. ובעוד רבים נוספים התפנו עצמאית על חשבון תושייתם וחסכונותיהם, תוך הפיכה לעקורים במדינתם, לא הצליחה הממשלה למצוא ראש מינהלת לשיקום יישובי הצפון. ואם אין שיקום, איך תהיה תקומה?