“לצד זה, שם האירוע, שם מדינת ישראל צריכה לתת, זה את השיקום. איך משקמים על ידי הכוונה לתעסוקה, על ידי לימודים אקדמיים, כל אחד מה שהוא צריך, שם להשקיע את הכסף בלי כל קשר לאחוזי הנכות במקרה, אלא כמה אתה מתפקד, כמה אתה מצליח לתפקד.
“אתם יודעים, היום יש נכי צה"ל הרבה יותר כי מצליחים להציל אותם מאוד בקרב. יש היום את כל העניין של הזרמת דם, הרפואה התקדמה. משפחות בוכות, חבל שהצלתם אותם, חבל. הם סובלים, אנחנו סובלים, הילדים, כולם סובלים.
“צריך לתת עזרה באיך אתם מתגברים וחיים לצד הקושי הזה. א', לתת הכרה, ואולי כן סכום מסוים של כסף לאורך כל החיים, לא קשור לאחוזי הנכות, שמבחינתי הם איך משקמים, לא איך מפצים על מה שקרה.
“מי שכותב לי, אגף שיקום שאומר לי שאין אפשרות לקיפוח כשההורים שלנו, אין להם שום כתובת ואין להם הנגשה שפתית, ואף אחד לא מנסה לעזור להם להבין בסבך הביורוקרטיה הישראלית איך הם אמורים לעזור לילד שלהם שמסתובב כרגע ברחוב או שסגור בחדר אחרי שירות קרבי, זה להיות מנותקים.
“לשם אין מה להתייחס כרגע בנושאים האלה, כי 7 באוקטובר טרף את קלפים, וכל ההתנהלות של משרד הביטחון ואגף שיקום משתנה.
“כמו שדוד אמר פה, אני חושב שאנחנו עוד לא מבינים מה עברו המשפחות של הפצועים עצמם, אלה שגם משוקמים, אלה שבאחוזי נכות.