“אנחנו חושבות שאדם שרוצח בצורה כזאת, מגיע לו עונש, ועונש מרבי, והוא יקבל אותו מבית המשפט, אבל המטרה שלנו היא לא להעניש, המטרה שלנו היא לשחרר את הילדים שנשארו, כדי לגור בדירה בלי פחד ולמכור אותה, להשכיר אותה – כדי שיוכלו להחליט החלטות הקשורות לדירה בלי להצטרך לקבל את האישורים שלו.
“עד היום הזה, עד הרגע הזה, שתבינו, רוצח אשתו יכול לומר: אני לא חותם להשכיר את הדירה, אני לא אאפשר למכור את הדירה – ואותם ילדים, שהיו סמוכים על שולחנה של האם מבחינה כלכלית, אין להם אף אחד בעולם הזה ונשאר להם המעט של לגדול לתוך מציאות טרגית, תלויים בידי רוצח שמתעלל בהם, מתעמר בהם. לא היה שום צדק בעניין הזה.
“אנחנו צריכים להיות נחושים לעשות הכול, לשלול לרוצח את כל הכלים שיש לו: לא הנאה, לא הטבה, לא רכוש משותף. בצער אני אומר שיש כאלה שלא יעזו לרצוח את נשותיהם רק אם הם יידעו שהם יפסידו את כל מה שיש להם – את כל רכושם. צריך לשלול את כל רכושם.