“מכיוון שהטיהור האתני הזה של מיעוטים במזרח התיכון מתבצע, אדוני, בחסות השקט של ממשלות המערב. שקט רועם שמהדהד את השקט ההוא של 1939, של שנות הארבעים, מול התוכניות של היטלר, מול המימוש הרב-שלבי שהיה אז.
“העולם המערבי-נוצרי היה שותף לפשע באדישות, בפסיביות ובשתיקה. כמובן שהיו יוצאי דופן, חסידי אומות העולם שהצילו יהודים, גם יחידים וגם מדינות בודדות כמו דנמרק ואלבניה, אבל אלו היו היוצאים מהכלל שהעידו על הכלל.
“כשהשנאה הזו קיבלה צורה של אידיאולוגיה, של מדיניות – העולם שתק, כמו היום. כשהקרונות התגלגלו למחנות, העולם הפנה את מבטו וכשהאש כילתה קהילות שלמות, העולם איחר להבין.
“ומה עשתה שאר האנושות ברובה הגדול? עמדה מנגד אדישה, פסיבית, שותקת או חסרת אונים, אחרי שבמשך אלפיים שנות תרבות נוצרית היא רצחה תיאולוגית ומוסרית את העם היהודי בניסיון ליטול ממנו את זהותו כעם הנבחר, ובכך אפשרה את השותפות או השתיקה של אומות העולם אל מול הפשע הזוועתי של הנאצים, יימח שמם.
“נהוג לדבר ביום הזה על סופו של הטוב לנצח גם את החושך הנורא ביותר, אבל אני רוצה לדבר היום על ההפך: על העמידה מנגד וההיצמדות לאינטרסים צרים של רוב מדינות העולם; על היכולת הנוראית של בני האדם לעצום את העיניים מול הזוועות הגדולות ביותר כל עוד הרוע הצרוף עוד לא נגע בהם.