“אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום אנו דנים בהצעת חוק שמטרתה להנציח לדורות את מורשתו ופועלו של זאב ז'בוטינסקי, שהינו מאבות הציונות המדינית וממעצבי הרוח הלאומית ואחד ממניחי היסודות האידיאולוגיים שעליהם קמה מדינת ישראל. כבר ב-1906 הבין ז'בוטינסקי כי מאבק לאומי אינו מתמקד רק בגבולות ובכוח, אלא בתרבות ובזהות, בתרבות ובשפה. הוא פעל בנחישות למען תחיית השפה העברית ולהקמת מוסדות השכלה לאומיים בארץ ישראל, מתוך תפיסה שלפיה העם החופשי חייב בתודעה תרבותית ורוח עצמאית.
“גם מי שלא גדל בארץ מכירים את השיר, כי הוא חלק מהחינוך לציונות. מילות השיר מבטאות את הרעיון הציוני, את השאיפות, שאיפות של היהודים להגיע לארץ ישראל, לחיות חיים של יצירה, עשייה ותחייה של השפה העברית. זו הייתה השאיפה הציונית, לחיות חיים מנוגדים לחיים בגולה, בראש מורם, לרכוש השכלה, לרכוש מקצוע, לבנות מדינה במו ידינו, ליצור חיים בריאים עם שאיפות קדמה, לדבר בעברית כשפת יום-יום ולהגן על עצמנו במו ידינו, בכוחותינו.