“בשנת 1840, אדוני היושב-ראש, רבי יהודה אריה ליאון ביבאס, במקור מתטואן היפה, הקדים את הציונות, ואפילו את הרוויזיוניסטיות, כשקרא ליהודים לעלות לארץ ולהתיישב בה בכוח חמוש.
“אבל באמצע 1850 עולות משפחות וקונות אדמות מסביב ליפו, והן תורמות תרומה אדירה לפיתוח של תל אביב. כך בכל הארץ יש עולים ממרוקו, גם בערים אחרות. זה דבר אחד שצריך לזכור אותו.
“יהדות צפון אפריקה הקריבה ומקריבה עדיין – לצערי, כן? מחירים כבדים מאוד כדי להגן על העם והארץ.
“אותם יהודים שגורשו וברחו מארצות ערב הפכו לכוח מרכזי בבניית הארץ בדרום ובצפון. זהו סיפור של ניצחון של עם שיודע להפוך כאב לעשייה, רדיפות – לתקומה.
“זכינו שאותן קהילות, אותן משפחות, אותם אנשים, יהיו חלק מיסודות המדינה הזאת. למרות העוולות שחוו גם כאן, דווקא במדינה שאליה השתוקקו כל-כך, בין אם בפנקס אדום, חטיפת ילדים, גזזת או גג רעוע, הם המשיכו עד יצירת הפסיפס האנושי המופלא שנקרא מדינת ישראל.