אחמד טיבי
Ahmad Tibi
“אמרתי: נגיד שילדים נהרגו, ויש להם אתר הנצחה לילדים שנהרגו, ובא חבר הכנסת שיוזם את ההצעה הזאת, ואומר: אין לי בעיה שילדים ייהרגו בעזה, וחבל שלא עשינו את זה קודם.
“יש רק קבוצה אחת בכנסת הזאת שגינתה הרג של ילדים באשר הם ילדים, והם הח"כים הערבים. כל השאר מעודדים הרג של ילדים.
“עכשיו מילא שהמשפחה שלי נהרגה בהפצצה ביום ה-40 של המלחמה, הם היו בבניין מגדלים, נשלח טיל על ידי הצבא והוריד את הבניין, נהרגו ונפצעו עשרות, מהם 12 בני משפחת טיבי וסמור, שהיו אתם באותו בניין.
“שתיים, בבית הזה חושבים שקורבן או ילד הוא רק ילד יהודי. ילד פלסטיני יכול למות, הוא ואימא שלו והדודה שלו והשכנים והבניין, כמו שקרה עם המשפחה שלי.
“שתיים מהנשים, אימא – נאהידה אנטון אום עימאד, היא מעל 80, והבת שלה סאמר, מעל 50, נורו ונהרגו על ידי צלף של צה"ל, צלף, בתוך כותלי הכנסייה והמנזר.
“5,000 ילדים זה 5,000 יותר מדי, 40 ילדים חטופים זה 40 יותר מדי. גם ילדים שנהרגו, נרצחו, יחד עם נשים וגברים.
“אני לא יכול לשכוח את הירי בראשה של שירין אבו עאקלה, ואחר כך את פיזור ההפגנה בכוח - כאילו לרצוח אותה בשנית, אפרופו, מי שמדבר על ג'ונגל.
“הכול עולה, חוץ מדבר אחד שערכו יורד, וזה חייו של פלסטיני. גם פלסטיני בתוך הקו הירוק. רצח רודף רצח, וגם פלסטיני, ובעיקר פלסטיני בשטחים הכבושים, שהאחרון בהם היה הילד מוחמד היית'ם תמימי – השהיד מוחמד היית'ם תמימי, רחמאת אללה עליהו, ילד בין שנתיים שהיה בביתו בנבי סלאח יחד עם אביו, ואש נפתחה ממגדל של הצבא לעבר הבית והרכב שלהם, פגע גם באבא, היית'ם, בכתף, ופגע בראשו של מוחמד בן השנתיים.