מרב מיכאלי
Merav Michaeli
“אבל ממש ממש בקליפת אגוז להגיד: כן, הצעת החוק נועדה לשנות התנהגות של אנשים. העובדה שהיום הציבור לא תורמת הרבה איברים – את זה בדיוק באה הצעת החוק לשנות. אז לבוא ולהגיד: בגלל שאנשים לא תורמים איברים אז לא נכון לעשות הצעת חוק שתגרום להם יותר לתרום עברים – וואו, זו ממש מחשבה רדיקלית מהממת, מבריקה. אין לתאר שזה הטיעון.
“עכשיו, למה זה מדהים? משום שהרוביקון, מה שנקרא, הקו המפריד הזה של להבין שיש מוות שאיננו מוות של הלב אלא מוות של המוח, שמאפשר לקחת איברים שהם עדיין חיים ומתפקדים מאדם שכבר לא יחיה יותר, זה דבר שכבר הוסכם, סודר הלכתית, יש ליווי של רבנים. זה דבר שיש אותו, אין שום בעיה בהקשר הזה. אין פה לא בעיה דתית ולא בעיה הלכתית, יש כאן קיבעון שהוא פוליטי במהותו, וצורך בשליטה, צורך חולני בשליטה, שמחריף ומחמיר על רקע זה שבשלוש השנים האחרונות, שבהן איבדנו כל כך הרבה חיים, ההנהגה החרדית הזאת שיושבת כאן מסרבת להשתתף בנטל שממנו צומחות הטרגדיות האלה – פוליטיקאים ועסקנים חרדים, וגם רבנים, שמסרבים לאפשר לציבור שלהם להשתתף בשירות, שאלה שמשרתים הם אלה שנופלים ומקריבים את חייהם, אבל גם מסרבים שהמדינה תוכל להשתמש בתרומת האיברים של האנשים האלה, הנהדרים, שהפסדנו ואיבדנו, כדי להציל אחרות ואחרים. ככה, כי בא להם, או אולי כי לא בא להם. לכו תדעו, בא להם, לא בא להם. שני צדדים של אותו מטבע מטונף, מושחת, שערורייתי.
“אבל מבחינת מספר התרומות לנפש? אנחנו בתחתית. במדינות המערב אנחנו בתחתית. לכל מיליון תושבות ותושבים יש לנו עשרה – לעומת 50 בספרד. אתה יודע למה יש בספרד 50 ולנו רק עשרה? כי בספרד הפכו את ברירת המחדל.
“אבל ממש ממש בקליפת אגוז להגיד: כן, הצעת החוק נועדה לשנות התנהגות של אנשים. העובדה שהיום הציבור לא תורמת הרבה איברים – את זה בדיוק באה הצעת החוק לשנות.