מיכל מרים וולדיגר
Michal Waldiger
“הבאנו תקציבים חסרי תקדים. 1.4 מיליארד שקל – תוספת התקציב בשנת 2024/25. מידרנו את האפליה בלא מעט חוקים שקבעו שמתמודדי נפש לא יוכלו לשמש בתפקידים מסוימים שדורשים רישיון, אך ורק בגלל שהם מתמודדי נפש, למרות שאין לזה שום קשר לתפקוד הנפלא שלהם. שינינו חוזרים באגף השיקום ובביטוח לאומי שהפלו נפגעי נפש ואת בני המשפחות שלהם. העברנו את חוק הכאב הפסיכיאטרי, ועשיתי באמת רבות רבות. אבל עדיין, בשל בורות עצומים שנפערו במדינת ישראל במשך 73 שנה, יש לנו עוד הרבה הרבה עבודה כדי למלא את אותם חורים ולהעמיד את בריאות הנפש, הבריאות הנפשית, במקום הראוי לה.
“כן, או מול פניהם או מאחורי גבם, ולא מתייחסים באמת לטענות הללו. ובעיניי זו בושה וחרפה. מאז ומתמיד כך אמרתי. אני אומרת את זה בכל דיון שצריך להתייחס ברצינות לאירוע הזה.
“במשך שנים בחקיקה הישראלית הייתה קיימת תפיסה ארכאית שגורפת כי אדם המתמודד עם מחלה נפשית אינו יכול, כמעט אפריורי, לעסוק בתחומים מסוימים.
“אני רוצה לומר לכם עוד יותר למה זה חשוב כל כך, כבוד היושב-ראש, כי בעקבות זה שבחקיקה אפשרו למנהל שאחראי לרישום רופאים ואישור של עובדים סוציאליים ורישום של פסיכולוגים בעצם לשלול מאנשים שמתמודדים עם מחלת נפש את האפשרות לעסוק בזה, באו והתעלו על עצמן גם המכללות וגם האוניברסיטאות, והיום, לפני שבן אדם רוצה להיכנס וללמוד מקצוע, קודם כול נותנים לו איזה טופס הזוי שהוא צריך לחתום עליו שהוא לא מתמודד נפש; ואם הוא מתמודד נפש אז מתי הוא התאשפז; ואם הוא התאשפז אז למה הוא התאשפז; ואילו תרופות הוא לוקח. משהו שהוא הזוי לחלוטין.
“זה פשוט מדהים שבספר החוקים של מדינת ישראל ישנם חוקים שפשוט מפלים מתמודדי נפש על בסיס היותם מתמודדים, אבל בלי כל קשר ליכולתם, למסוגלות שלהם לתפקד באותו מקצוע, לתת את השירות הטוב ביותר.
“בישראל, מחסור במענים מותאמים הביא לכך שאנשים עם מוגבלות נפשית מוצאים את עצמם מעורבים במערכת אכיפת החוק, לא בהכרה בשל עבירות חמורות, אלא בשל התנהגות המאפיינת את מצב נפשם. תופעה זו מגבירה את הסיכון לאשפוזים כפויים, להגשת כתבי אישום מיותרים ולעיוותי דין משמעותיים.
“לא ייתכן שבספר החוקים במדינת ישראל יהיו סעיפים וחוקים מפלים בצורה כל כך גסה ובוטה, שהם מפירים גם חוקים אחרים, ואת ההיגיון ואת המוסר בכלל; 2.
“כל מה שכתבתי לעיל מתאים לפצוע שנפצע פגיעה פיזית, אבל אם חלילה וחס מדובר בפצוע שנפצע פציעה נפשית והוא מאושפז, הוא מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי, או אז כלום. כאילו לא קיים, כאילו אשתו יכולה לעבוד כרגיל, כאילו ילדיו לא חווים העדר של האב, כאילו האישה איננה חווה העדר של בעל.
“מחלת נפש לא מאפשרת למתמודדי הנפש, גם אם הם מסוגלים ויש להם את היכולת, והם ראויים להיות שינניות, רופאי שיניים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, ועוד כהנה וכהנה – החוק, אתה, כבוד היושב-ראש, לא מאפשר להם להיות כאלה. פשוט בושה.