“ולכן, היום אני רוצה להביא הצעה מאוד מאוד פשוטה – פשוטה, הגיונית, דמוקרטית ובעיקר הכרחית. הצעת החוק שלי קובעת כי חבר כנסת שלא יתייצב לחקירת משטרה שאליה זומן כחשוד בעבירה פלילית לאחר שנעשה מולו תיאום, לא יוכל ליהנות מהחסינות מפני מעצר שמעניק לו החוק. ושיהיה ברור, זה לא שאני רוצה לפגוע בחברי כנסת, לא בגלל שאני רוצה להחליש את הכנסת. בדיוק ההפך, אני רוצה להציל את כבודה של הכנסת. אני רוצה להחזיר לציבור את האמון בכך שהמקום הזה אינו מקלט למי שמנסה לברוח מבירור אמת.
“וכאן בדיוק נמצאת הבעיה. כי בשנים האחרונות ביתר שאת, ובתקופה האחרונה במיוחד, אנחנו רואים תופעה מסוכנת: לא ויכוח על גבולות החסינות, לא דיון משפטי לגיטימי, אלא ניסיון להפוך את החסינות למגן אישי, למחסה, לדרך להתחמק. וזה רגע מסוכן, רגע מסוכן למשכן הכנסת ולכנסת, מסוכן לאמון הציבור ומסוכן לדמוקרטיה. כי שברגע שנבחר ציבור אומר לציבור: אתם חייבים לציית לחוק; אני לא – הוא בעצם שומט את הקרקע מתחת לכל מערכת שלטון.
“חבריי חברי הכנסת, אני אומר לכם בכנות, כאזרחית, כעורכת דין, כמי שהגיעה לכנסת מתוך אמונה עמוקה בשירות הציבורי, לא האמנתי למה שראיתי כאן. אני לא מאמינה שבמדינת ישראל בשנת 2026 נצטרך להגיש הצעת חוק שאומרת: חבר כנסת צריך להתייצב לחקירה. לא האמנתי שנבחרי ציבור יעמדו מול מצלמות ויציגו את ההתחמקות שלהם כאילו הם קורבן. לא האמנתי שיהיה מי שינסו לשכנע את הציבור שאין לו צורך להתייצב לחקירה.
“אזרחי מדינת ישראל, אם הייתי צריכה להוציא עכשיו פוסט, הייתי רושמת: ללא מילים. זה מה ששמעתם. אתם לא מעניינים אותם. לא אכפת להם. הם עשו עבירה, גנבו, לקחו. היו כל מיני עדויות מאוד מאוד קשות, אבל החסינות שומרת עליהם. אותה חסינות שהייתה אמורה בעצם לשמור עליהם בתפקידם, הופכת להיות חסינות גם כשמדובר לא רק בחטא, בעוון, בפלילים. אלה פניה של הממשלה הזו.
“טלי, טלי, אם אנחנו בסדר, למה אנחנו צריכים חסינות? מה אנחנו שונים מכל אזרח אחר?