“אתמול שמענו שהממשלה מחליטה שאפשר לגייס 450,000 אנשי מילואים. לא ניגע כרגע במשמעויות של הדבר הזה – זה כמה עשרות מיליארדים – אבל הרוח של אנשי המילואים כל כך גדולה מול הקטנות פה בכנסת.
“אבל איש מילואים שיוצא למילואים, משלם כל כך הרבה מחירים במשכורת, בשגרה, בבריאות הנפש ובעיקר במשהו שאנחנו לא יודעים להחזיר לו: זמן. זמן יקר עם המשפחה שלו, עם הילדים שלו. עד היום מדינת ישראל לא נתנה לזה מענה, כאילו זו בעיה פרטית שלו.
“עד לפני כמה שנים זו הייתה פעולה של סיירת מטכ"ל, לא פחות, ולא היינו יודעים עליה; במלחמה הזו אנשי המילואים עושים את זה.
“אז חברים יקרים, אני רוצה לומר לכם: יהי חלקי עם המודחים ממילואים ולא עם המשתמטים מהחובות; יהי חלקי מאה פעם עם אלה שכואב להם להיות מודחים ממילואים ולא עם אלה שמנסים להכשיר שוב ושוב את שרץ הפטור מגיוס. אל יהי חלקי עמהם. תודה רבה.
“70–75 יום לחייל. לפני בלת"מים, בלי תמרון, בלי חזרה ללחימה בלבנון או בעזה. 70 יום, חודשיים וחצי.
“אבל בן אדם שעשה 613, תרי"ג ימי מילואים – תרי"ג ימי מילואים – לו לא נותנים לדבר, כי הוא מאחים לנשק.
“השירות במילואים הוא לא רק חובה, הוא זכות. הוא זכות להשתייך לאותם אנשים בחברה הישראלית שלא שואלים: מה אקבל, אדוני היושב-ראש, הם שואלים: מה אני יכול לתת.
“בשפה של החיילים: אנשים טוחנים, יש בישראל אנשים ששירתו לא 50, לא 100 – הם כבר ב-300, ב-400, ב-500 ימי מילואים.
“19 חודשים של לחימה. אנשים טוחנים, מוותרים על הלימודים, על המשפחה, על החיים, אוכלים שימורים, נמצאים תחת אש, ועדיין מקשקשים פה על שקרנים.
“אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, לא, לא בא לי לדבר על קינלי היום, בא לי לדבר על מילואים.
“בצו הראשון בתחילת המלחמה היינו ב-120%; היום אנחנו ב-70%. תבין מה זה אומר – זה אומר שמפקדים עולים לשמירות, זה אומר שחיילים, במקום 12 שעות ביממה עושים 14 או 15. אנחנו לא עומדים בזה.
“דיברנו על סטודנטים שמפסידים סמסטרים, רופאים שנמצאים בהתמחות, עצמאיים שלא מכניסים כסף, חדלות פירעון, מערכות יחסים על סף קריסה.
“אני גם לא אגלה כאן סוד אם אני אומר ששיעורי ההתייצבות של חיילי המילואים נמצאים בירידה מדאיגה. מי שמכיר, הדברים פורסמו לאחרונה. המצב בחטיבות המילואים הוא ירידה של עשרות אחוזים בהתייצבות.
“אבל בתוך תושבי הערים הגדולות – אני חושב שאפשר להסתכל, וכאן באמת הזמן להגיד תודה שוב לאנשי המילואים שמשרתים 200 ו-300 ימים. מבטלים את חייהם, את משפחתם, את ילדיהם, את עבודתם, את הלימודים, את הפנאי ומתמסרים לגמרי להגנה, ללחימה ולתרומה.
“אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום קיימתי שדולה שבה עסקנו בעומס האדיר על אנשי המילואים, שעושים 200 ימים בשנה ואף יותר מכך בהגנה על המדינה.
“רבים מהבנים הטובים של החברה הזו נמצאים עכשיו ברפיח; מוותרים על שגרה, משפחה, לימודים, חיים; צעירים בגיל העבודה שלא נמצאים בשוק העבודה. אז איך יכול להיות שאנחנו מחפים על חוסר בחיילים במי שעולה למשק הכי הרבה?
“יש לנו בדיחה רעה: יש בצה"ל כמות מוגבלת של חטיבות מילואים, כמה עשרות וכל מה שהם עוסקים כרגע זה להחליף אחד את השני. גבי מחליף את אבידע ואבידע מחליף את גבי. שישה משמונת החודשים האחרונים, שניהם יחד עם עשרות חטיבות של צה"ל. עשרות אלפי אנשי מילואים נמצאים במילואים.
“לו היו החרדים לוקחים את חלקם היחסי בחברה הישראלית, בשוויון בנטל, במקום להאריך את שירות החיילים בסדיר בארבעה חודשים, כפי שצה"ל דורש, היינו יכולים לקצר אותו בשבעה חודשים.
“ואלו שעומדים אצלנו היום, לא רבים הם, לוחמי ומפקדי צה"ל, שבאים ולוחמים את גבורת העם הזה, מגינים עלינו בחייהם, אותם אלה שהעם היהודי חייב להם לדורותיו חוב עצום.
“לסיום, אנשי המילואים הם מגש הכסף שעליו עומדת מדינת ישראל היום. יש לנו בבית הזה חוב אין-סופי לדאוג להם.
“כן, חבריי חברי הכנסת וחבריי למילואים, מילואים זה לא גבעת חלפון; מילואים זה לא "באנו לעשות חיים". מילואים זה לקום ולצאת להגן על המדינה, לסכן את הנפש, ולפעמים גם למסור אותה.