“זה נכון לגבי מערך בריאות הנפש, שאנחנו רואים היום עד כמה קריסת מערך בריאות הנפש בשגרה היא אובדן טוטלי של יכולות בחירום, ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את זה – לא בסיטואציה של טראומה לאומית קשה כזו.

“שיקום מערך בריאות הנפש – שנים אנחנו זועקים את זה, שנים. ועכשיו סדרי הדיונים והאוצר עוד לא מביא את הכסף. אבל אין מי שנלחם באמת, כי להילחם באמת זה להביא את הכסף.

“מערכת בריאות הנפש הציבורית הוזנחה ויובשה במשך שנים, ועוד לפני המלחמה המתנה לפסיכולוג במגזר הציבורי הייתה כשנה, שנה וחצי – תלוי אם אתה פריפריה או במרכז, אבל עדיין הזמנים לא פשוטים.

“מערך בריאות הנפש קרס, והרי אנחנו – הפעילים החברתיים, מי שמעורים – הרי אנחנו צועקים את זה המון המון שנים.

“היינו מכריזים על שיקום מלא של מערך בריאות הנפש באופן נדיב ומקיף, כי השקעה בנפש זו לא רק החובה שלנו כאומה, זו השקעה בכלכלה, בכושר העבודה בפריון ובמשפחה. היינו מייצרים תוכניות שאומנם היו מחייבות הגדלת גירעון, אך עם צפי לצמיחה ושיקום הכלכלה: השקעות נרחבות בתעסוקה, הסבות מקצועיות, שיקום ענפים שנפגעו כמו תיירות, כמו חקלאות, ויצירת חזון עתידי של היום שאחרי בסוגיות החברתיות והכלכליות.