“אני חושב שתיארתי בנאום שלי ביום שני בהרחבה את התהליך הבאמת-אנטי-דמוקרטי, ההפיכה הזו שבוצעה כאן, כאשר יש מאין בית המשפט לקח לעצמו סמכויות לפסול חוקים מכוח איזו החלטה שלו שחוק-יסוד שהתקבל ב-32 קולות ושלא השתתפו בהצבעה בעניינו אפילו מחצית מחברי הכנסת - -

“אין דבר כזה בית משפט ששופטיו בוחרים את עצמם, ואז באים ואומרים: אנחנו ניקח לעצמנו סמכות, שלא קבועה בחוק, לפסול חוקים ונסביר אותה – כפי שהסביר אותה אהרון ברק: טוב, יש הרי חוקי-יסוד, ואנחנו מכוחם יכולים לפסול חוקים שסותרים אותם; ואם הכנסת רוצה, היא תמיד יכולה להבהיר את הדברים בחוקי-יסוד; אז כשהכנסת מחוקקת חוקי-יסוד, הם פתאום באים ומתערבים גם בהם ומבטלים אותם.

“לכן אני מציע לכנסת לאשר את הצעת החוק, כדי שאנחנו נוכל להבטיח את זה שתהיה ביקורת הוגנת, ישרה, ראויה, ללא משוא פנים, ואולי הייתי אומר ברוח הימים האלה, היא דרושה בעיקר למי שיש בידיהם כוח כמעט בלתי מוגבל ולמי שיש בידיהם כוח לקבוע גורלות של אנשים ולשלול את חירותם, ושם צריכה להיות הביקורת הכי בלתי תלויה, הכי נשכנית ואמיצה, ולא ביקורת מחבקת של חבר מביא חבר וחבר כאילו מבקר את החבר.

“אם אנחנו רוצים לוותר על ההליך הדמוקרטי כאן ולהעביר את הסמכויות למקום אחר, בוא נגיד את זה, בוא נחסוך אולי, תביא הצעה במקום ההצעה הזאת, הצעה שתקבע שכל הצעת חוק שנדונה פה צריכה לעבור קודם אישור שם, כדי שנדע שאנחנו לא משחיתים את זמננו לריק באין-ספור דיונים וחקיקות שאחר כך נפסלים על ידי קומץ אנשים.

“כאשר הממשלה פועלת במסגרת סמכויותיה, במסגרת החוק, ללא ניגוד עניינים ובהליך תקין, יש לאפשר לה לבצע את מדיניותה.