“אבל איכשהו אימת ההריסה אף פעם לא הגיעה לאותו שופט עליון. איכשהו זה יצא ככה, למרות שהוא חי בחריגת בנייה, והכול בסדר.

“זה בדיוק, כמו שהסברתי קודם לרם, שהאכיפה הסלקטיבית היא נמר שבעייתי מאוד לרכוב עליו, וכאשר אתה עסוק באכיפה סלקטיבית כלפי צד אחד בצורה אובססיבית, כאשר מגיעה אכיפה כלפי הצד השני, אתה מנסה לייצר איזונים לכאורה גם במקרים לא מתאימים.

“זו הבעיה באכיפה סלקטיבית, שלא שומעים ללשון החוק.

“כאשר כלי התביעה הכללית הופך לנגזרת פוליטית שתפקידה להשתיק, לחסל, להטביע, לצנן ועוד כהנה וכהנה יריבים פוליטיים; כאשר היא מופעלת אך ורק, כמעט, כלפי צד אחד של המפה הפוליטית; כאשר יש עצימת עיניים נוראית מול פשעים של בגידה בזמן מלחמה, של עלילות דם כנגד חיילי צה"ל בידי האנשים הבכירים ביותר; כאשר צמרת הפרקליטות שמנוהלת על ידי אותה רשת תביעה כללית בזה לבית הזה ומרשה לעצמה לא להגיע, לא לעשות, לענות בזלזול; כאשר יש הרגשה שמדובר בסוג של אקס-טריטוריה שעליה לא חל שום כלל, לא בדין המהותי, בטח ובטח לא בדין המינהלי – אז הגיע הזמן מזמן להתערב.