“הכול ידוע, כולם יודעים מה צריך לעשות, רק מדינת ישראל לא עושה את זה, ולכן גם הוציאו אותנו מהגוף לבטיחות בדרכים באיחוד האירופי.

“אין שום גורם במשטרה, בממשלה, במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים או במשרד לביטחון לאומי שעושים משהו אפקטיבי על מנת לטפל במגפה האיומה הזאת באופן יעיל.

“יש מלחמה בדרכים, ואנחנו ממשיכים להפסיד בה. כאן הממשלה לא רודפת אחרי הניצחון המוחלט, ואנחנו כרגע בתבוסה מוחלטת. אנשים מתים בכבישים, ולא עושים מספיק.

“עלינו ועלינו ועלינו – אבל אין כמעט אף אחד שעושה; אין כמעט אף אחד שעוזר; אין אף אחד שזה מספיק חשוב לו; אין פה חמלה; אין פה אכפתיות; אין פה חזון; אין לקיחת מנהיגות. אין מנהיגות.

“עם זאת, מה שקרה בשנים שאני עוסק בזה, אני חושב שזה לא קרה רק אז, אבל זה בהחלט הולך ומתגבר בשנים האחרונות – מדינת ישראל איבדה את החמלה, מדינת ישראל איבדה את תחושת האחריות בנושא תאונות הדרכים. בעצם הנפגעים בתאונות הדרכים הפכו להיות עוד דף בערמה של דפים ושל משימות שיש לפקידים או לנבחרי הציבור, או לאנשים שאחראים על זה בצורה כזו או אחרת.