“עזוב את זה, אל תשגעו את המנהלים, אל תשגעו את הילדים. הם ממילא מבולבלים. אמרת דבר אחד – תעמוד בו. תקבל החלטה.

“הם העלו בפניי, סיפרו לי שהתלמידים שלהם – שהיו תחת אש, שחלקם פונו, שהיו רוב שעות היום בין הממ"דים לבין הלימודים בימים שהיו לימודים – היו צריכים להתחנן לפני משרד החינוך, כי בהתחלה הם לא קיבלו הקלות בבחינות הבגרות.

“החוק הוא מבורך, אבל בגלל שיש קצת קשיים אז אנחנו נתנגד. מה, אף אחד לא רואה את התלמידים האלה לנגד עיניו? ועכשיו אני אומר ברצינות. מה יש לכם? יש ילדים בסיכון, אף אחד לא רואה אותם?

“אדוני שר החינוך, כוונותיך טובות, אני לא מאמין שכוונותיך לא טובות אבל אני רק מציע לך, באמת מציע לך – משרד החינוך זה משרד קשה, מורכב מאוד, קשה מאוד להצליח, אבל בניסיון שלי, אל תיתן לפקידות להחליט על מדיניות. אתה תחליט מה המדיניות.

“אדוני השר, חבר הכנסת ביטון, אני נדהם כל פעם מחדש מקבלת ההחלטות במשרד החינוך בימים האחרונים. אני לא יודע אם מישהו מהשרים שישבו בוועדת השרים, אכן חשב מעומק ליבו שצריך להתנגד להצעה הזאת.