“עזוב את זה, אל תשגעו את המנהלים, אל תשגעו את הילדים. הם ממילא מבולבלים. אמרת דבר אחד – תעמוד בו. תקבל החלטה.

“הרי מה אומר משרד החינוך? משרד החינוך אומר שהייתה קורונה, ובסוף אני לא יכול להכשיר אותם לאקדמיה. קשקוש בלבוש. גם אם תבטל את בחינות הבגרות, הילדים האלה יכולים להיכנס לאקדמיה ולהצליח.

“החוק הוא מבורך, אבל בגלל שיש קצת קשיים אז אנחנו נתנגד. מה, אף אחד לא רואה את התלמידים האלה לנגד עיניו? ועכשיו אני אומר ברצינות. מה יש לכם? יש ילדים בסיכון, אף אחד לא רואה אותם?

“אדוני שר החינוך, כוונותיך טובות, אני לא מאמין שכוונותיך לא טובות אבל אני רק מציע לך, באמת מציע לך – משרד החינוך זה משרד קשה, מורכב מאוד, קשה מאוד להצליח, אבל בניסיון שלי, אל תיתן לפקידות להחליט על מדיניות. אתה תחליט מה המדיניות.

“אדוני השר, חבר הכנסת ביטון, אני נדהם כל פעם מחדש מקבלת ההחלטות במשרד החינוך בימים האחרונים. אני לא יודע אם מישהו מהשרים שישבו בוועדת השרים, אכן חשב מעומק ליבו שצריך להתנגד להצעה הזאת.