“אני חושב שצריך לעשות פה תהליך הדרגתי, אגב, כפי שנעשה לאורך השנים. מפעם לפעם היו הארכות של תקופות ההתיישנות. אני חושב שבאמת צריך לנהוג בעניין הזה מצד אחד במשנה זהירות, אבל כן להתקדם בכיוון הזה.

“והמטרה היא באמת לייצר איזושהי מערכת יותר נכונה בנושא ההתיישנות, שתמנע מצב שבו אנשים יימלטו מעונש רק בגלל הקושי של נפגעי העבירה לבוא ולהתלונן, ומצד שני, שוב, גם לא תקבע איזשהו דבר שבעיניי הוא פופוליסטי ולא רציני – להגיד שאין בכלל התיישנות, שזה לנצח.

“יש אינטרס ציבורי ברור לקבוע תקופות התיישנות מיוחדות וארוכות באופן משמעותי על עבירות מין שבוצעו בקטינים, נוכח החומרה של העבירות האלה, ובוודאי לאור הקושי בחשיפתן, כפי שנאמר כאן קודם.

“בבסיס ההצעה עומדת תפיסה, שבעיניי היא נכונה מאוד, שלפיה לחברה יש עניין – הייתי אפילו אומר שאין למעלה ממנו – בהעמדה לדין של פוגעים מינית בקטינים – אני חושב שזה מהפשעים המזעזעים שישנם – ובפוגעים שביצעו עבירות מין חמורות, וזה כמובן גם בשל הערך המוגן, ובוודאי וקודם כול ולפני הכול בגלל הנזק הנורא נורא שנגרם למי שחווה פגיעה מהסוג הזה.