“כמה קרקע – בעצם אין קרקע זמינה בחלק מהישובים הערביים; אין קרקע זמינה לבנייה. אנשים נאלצים לפעמים לבנות באדמה הפרטית שלהם, כי אין תוכניות מתאר, אין אופק. אין אופק גם למועצות המקומיות. מקצצים בתקציבים, ואחר כך שואלים: למה החברה הערבית בונה בצורה לא-חוקית?

“לא יכול להיות שאנחנו, שיישובים ערביים, עדיין עובדים על תוכניות מתאר מלפני 20 או 30 או 50 שנה, שלא נותנות את המענה לאזרחיהם ותושביהם.

“ברוב היישובים הערביים אין תוכניות מתאר מאושרות, ואם יש כאלה, אלה תוכניות מאושרות שהן ישנות, שהן לא עונות על הצרכים ועל השינויים שחלים ביישוב ועל הדרישה והצרכים של האוכלוסייה בשביל לתת מענה לאוכלוסייה באותם יישובים.

“אז הגיע הזמן שהמדינה תכיר בהם ותתכנן יחד איתם ולא מעל ראשם את העתיד שלהם.