“אבל כששופטים לידינו, במין תיאטרון, שואלים על חוק ועל הליכים, אני שואל את עצמי – מי שהסמיך אותם לבטל חוקי-יסוד של ממשלה, לדעתי הסמיך גם את מועצת גדולי התורה של דגל התורה לבטל חוקי-יסוד. כי אם הם יכולים, למה אנחנו לא יכולים?

“אבל כששופטים לידינו, במין תיאטרון, שואלים על חוק ועל הליכים, אני שואל את עצמי – מי שהסמיך אותם לבטל חוקי-יסוד של ממשלה, לדעתי הסמיך גם את מועצת גדולי התורה של דגל התורה לבטל חוקי-יסוד. כי אם הם יכולים, למה אנחנו לא יכולים? מי שהסמיך אותם להחליט מה הכנסת יכולה לחוקק ומתי היא יכולה לחוקק – ואני לא נכנס לגופו של החוק הזה, אני אומר באופן עקרוני, צריך לדעת את זה – ובטח חוקי-יסוד, שאין להם שום סמכות.

“התיאטרון האבסורדי הזה, שיושבים אנשים ומחליטים בלי כללים, ואז הם שואלים את הכנסת: למה אתם לא עובדים לפי הכללים של עצמכם. הם לא עובדים לפי הכללים שבחוק – לא לפי תקנון, לפי כללים בחוק. איזו סמכות חוקית יש להם לבטל חוקי-יסוד או להחליט על חקיקה ברמה כזו או אחרת?

“איפה שכתוב שבית המשפט העליון הוא המכריע. באותו מקום זה כתוב. איפה שכתוב שבית המשפט העליון צריך להחליט.