חוק לאום ללא עיגון עקרון השוויון ועקרון השתתפות המיעוט ועקרון פיתוח הארץ לטובת כל אזרחיה ותושביה, אינו חוק לאום, אלא חוק לאומנות; חוק לאום שאינו מזכיר את מגילת העצמאות ואת היות מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית בדיבור אחד, אינו חוק לאום, אלא חוק לאומנות; חוק לאום שמתעקש לשנמך את מעמדה של שפת האם של שני מיליון אזרחים למעמד של שפה שאינה רשמית – הוא לא חוק לאום, אלא חוק לתקיעת אצבע בעין.
עוד מגלעד קריב בנושא אופי המדינה היהודית
“ולכן צריך לומר בצורה ברורה: הסירוב לתקן את חוק הלאום, הסירוב לכלול את עקרון השוויון בחקיקת היסוד, הסירוב להגדיר את הערבית כשפה רשמית, הסירוב לקבוע שמדינת ישראל תפעל לפיתוח הארץ לטובת כל אזרחיה ותושביה, כפי שמופיע במגילת העצמאות – הסירוב הזה לא מחזק את זהותה היהודית של מדינת ישראל, לא מחזק את צדקת הדרך של הציונות, אלא בדיוק להפך.
“חבר הכנסת רוטמן מתכוון לדבריו, לא רק בגלל שהוא אחד מפטרוני הפגיעה הדרמטית בדמוקרטיה הישראלית – מכיוון שאין דרך גם להחזיק ביהודה ושומרון כולם, בכל השטח, וגם לקיים כאן מדינה יהודית ודמוקרטית. כי ללא היפרדות ממיליוני פלסטינים, מדינת ישראל לא תהיה יהודית ולא תהיה דמוקרטית.
“לצערי, בפרספקטיבה היסטורית, במלאת שש שנים לחקיקת חוק הלאום, אפשר לראות את המועד הזה שבו נחקק חוק הלאום כמועד שבו החלה התפנית הדרמטית בדרכה של מפלגת השלטון, הליכוד, כמפלגה לאומית-ליברלית, אל עבר מחוזות שהם לא מחוזות של לאומיות בריאה ודמוקרטית, אלא אל מחוזות, לצערי, של לאומנות - -