“כאשר לא מוזכרת סמכות מפורשת שניתנת ליועץ, אלא הסמכות היא בידי בעל סמכות אחר ברשות המבצעת, הסמכות הזאת לא צריכה להידון על ידי בהליכי החקיקה.

“אני חושב שאם היועץ המשפטי לממשלה מפרש את החוק לא נכון ואומר: אני כן מפרש את סוגיית ההסכמה או סוגיית החיפוש או את הפטור מהסכמה על החיפוש, אני מפרש אותו לא נכון, ואני מנחה את המשטרה שבפרקטיקת החקירה הזאת, וזאת דוגמה מצוינת, אתם כן יכולים לעשות חיפוש בהסכמה בטלפון, אני חושב שהדמות הרלוונטית בהקשר הזה, זה היועץ המשפטי לממשלה ולא התובע הכללי, כי לא מדובר עכשיו על איזה חקירה, תעשה לו השלמת חקירה, או כמה זמן יימשך הליך, אלא השאלה האם הפעולה שלכם היא חוקית או לא חוקית.

“בתחום שבו ניתנה סמכות מפורשת ליועץ המשפטי לממשלה בנושאים הללו: חוק סדר הדין הפלילי (מעצרים), חוק סדר הדין הפלילי הרגיל – כל החוקים האלה, אני מסכים, זה צריך להיות לתובע.

“אבל בספר החוקים של מדינת ישראל, התפקיד הזה של שומר סף פשוט לא קיים.

“כשיועץ משפטי יודע שהוא לא מחזיק בזכות וטו – ממילא חובתו על פי חוק, אגב, שלא הייתה קבועה בחוק עד כה, להפך, היועץ המשפטי אפילו סבר שזו לא תקלה, זו השיטה – השיטה שלו היא להביא עימות בינו לבין הממשלה, להביא אותו להכרעתו של בית המשפט, לאחוז ב"אמת שלו", כמו שהוא קורא לזה, וגם אם הוא מפסיד בבית משפט, זה לא ימנע ממנו לנסות שוב בפעם הבאה להציג עמדה אחרת, כי כאמור, זו לא תקלה, זו השיטה.