“האם זהו רצון הבוחר? לא לזה כיוונו אזרחי המדינה שמימשו את זכותם וחובתם הדמוקרטית ב-1 בנובמבר לפני פחות מחודשיים. אזרחי המדינה לא כיוונו להיפוך סמכויות וניצול לרעה של בית המחוקקים – הרשות המבצעת, אפילו טרם השבעתה, כופה על הרשות המחוקקת לחוקק חוקים דרמטיים שכל מטרתם לשרת צרכים קואליציוניים ואישיים.

“המגמה, שהחלה בהכרזה על ההפיכה המשטרית לפני כמעט שלוש שנים, צברה תאוצה במהלך מלחמת הנצח. וככל שהממשלה הגבירה קצב, בטירוף, טירוף מוחלט, בהשתלחות חסרת הרסן בערכי הדמוקרטיה והליברליות, המגמה התגברה.

“בלי שומרי הסף – גם בג"ץ, גם היועצת המשפטית, גם התקשורת, גם שר הביטחון שאיננו "יסמן" – לא יהיה מי שיבלום עריצות של מנהיג חזק או שלטון תאב כוח, ובלי זה נישאר עם דמוקרטיה חלולה, אנורקטית בעצם, שיש בה אולי בחירות אבל אין בה חירות ומהות, ואמת ואמון.

“זה ראש הממשלה שרציתם? ראש ממשלה שהכיסא חשוב לו יותר מביטחון המדינה? שחשוב לו יותר לקדם ועדת חקירה פוליטית שתפטור אותו ממחדל ההפקרה של 7 באוקטובר? שחשוב לו יותר לרסק את הבלמים והאיזונים של הדמוקרטיה הישראלית, כי הכי מתאים לנאשם בפלילים, נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים לחסל את התקשורת החופשית? כי הנאשם, שחתם על הסכם ניגוד עניינים, יעשה הכול, בלי עכבות, בלי בושה, לחיסול הייעוץ המשפטי לממשלה?

“היינו בחוץ במחאות ובלשכות המאולתרות שלנו בכיכר, פה ברחוב קפלן, ומסקנה אחת יש לי: אין יותר אמון בממשלה הזאת; אין יותר אמון בראש הממשלה; העם כולו רוצה, רוב העם רוצה, לצאת לבחירות עכשיו. נראה לי שאחרי השנתיים וחצי ההזויות האלה עם ההפיכה המשטרית, ובטח ובטח אחרי 7 באוקטובר, ממשלת ישראל צריכה להכריז על יציאה לבחירות, וכמובן לוועדת חקירה ממלכתית.