“אני אומר, תרחיש אחד שהוא אפשרי שהוא בן אדם אחד, פרסונה, שמחזיק שני כובעים וחלים עליו כללים שונים בכל אחד מהם, אבל מחזיק שני כובעים, כמו שהיום מחזיק ארבעה אז יחזיק שניים, זו אפשרות אחת. אפשרות שנייה שזה שני אנשים, אבל עדיין נשמרת האפשרות, ואמרתי שזה חייב להישאר, שבמקרים מסוימים עם מנגנון שנייצר יוכל לתת לו היועץ המשפטי הוראה ספציפית כי הוא כן כפוף לו.

“מבחינתי אם זה היה אותה פרסונה אז ברור שזה היועץ כי הוא גם זה וגם זה, הוא גם מגן האינטרס הציבורי וגם היועץ. אם זה לא אותו אחד אני אתן למשנה.

“זה שונה לטובה מהמצב היום, היום זה כמו שהתובע סותם את הפה לגוף המינהלי באמצעות חיזוק העמדה שלו כתובע. יש את הבן המועדף, שזו הפרקליטות, כשהיועץ היה אמור לשקלל את העמדות, ולהגיד, נכון, התובע רוצה להגיש כתב אישום, ושימשיך לנהל את ההליך, אבל לעניין היציבות העירונית, יש פה גוף אחר שהפעיל את שיקוליו בסבירות, בשיקול דעת נכון, אין סיבה שאנחנו נתערב בנושא הזה, ואני אייצג אותם אל מול עמדת התובע, במקום זה היום נחטפה עמדת הייעוץ על ידי עמדת התובע, והחוק הזה יתקן את זה.

“אבל הפיצול הזה נובע משני עקרונות בסיסיים. העיקרון האחד הוא ריכוז כוח גדול מדי בידיים של גורם אחד משחית. כוח משחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט. ואין דבר יותר דומה לכוח מוחלט מאשר מה שמוחזק היום על ידי היועץ המשפטי לממשלה בידיו, עד כדי כך פשוט.

“מדינת ישראל היא המדינה היחידה שבה יש צבר כזה גדול של סמכויות וכוחות בידיים של אדם שאיננו נבחר ציבור, היועץ המשפטי לממשלה – במקרה שלנו, היועצת המשפטית לממשלה. אין לזה אח ורע בעולם. אין לזה גם הצדקה.