“אבל כשהקימו רשות לשפה ולתרבות לתרבות היידיש – וואלה, כולם ראו בזה המשכיות, אף אחד לא לעג, אף אחד לא ציקצק בלשונו, אף אחד לא שאל מה פתאום? למה עכשיו?

“הם לא היו מוכנים לשתוק מול העוני שנגרע מפערי מעמדות עדתיים. לא היו מוכנים לשתוק מול מעצרי מנע גזעניים ואלימות. ראיתי את זה בעיניי.

“כשמישהו בתפקיד בכיר בלשכת ראש הממשלה מרשה לעצמו להגיד עליי ועל כל מי שבא ממרוקו, ויש פה הרבה, ברוך השם, להגיד עלינו בבונים וקופים – עכשיו, לא אומרים דבר כזה במקום שהתרבות בו היא לא להגיד.