“אז אפשר לצרוח פה עוד לב השמיים, אפשר להתנגד לחוקים שעשינו, אפשר להתנגד לדברים שלא נראים לכם ראויים, אבל אנחנו כולנו עם אחד, כולנו רוצים פה בטובת מדינת ישראל.

“אני בעצמי הבאתי בתחילה דברים שצריך לתקן, ואני גם אביא עכשיו, אבל בואו נשמור, באמת, בואו נשמור על אחדות, כי אני חושבת שבסוף מה שבונה חוסן – ואנחנו כל כך זקוקים לחוסן, חוסן לאומי, חוסן קהילתי, חוסן אישי – הוא אמון. על זה נבנה חוסן, ואם אין אמון אז אין חוסן.

“הדם הוא שלנו: שלך, הוא שלי, של כולנו. הילדים שנופלים הם הילדים של כולנו. אז בואו נראה לשטן הזה, שיושב בעזה, שאנחנו מאוחדים.

“אז בואו נירגע קצת עם המילים וההשתלחויות וקצת נלמד לאהוב את האחר ואת השונה מאיתנו ולדעת לקבל אותו. לא רק לדבר על לקבל, אלא באמת באמת לקבל את השונה.

“בבית הזה, גם אם יש צעקות לעיתים, גם אם האווירה מתוחה, אנחנו שותפים, שותפים למטרה אחת נעלה וקדושה – לשמור על המדינה.