“הליך חקיקה צריך להיות כזה שמאפשר לחברי הכנסת לגבש אפשרות מעשית להשתתף בדיונים, לקבל את כל התשובות.

“המישור הראשון, ההליך הפרוצדורלי כאן קשור בקשר עבות למהות. אי-אפשר לנתק בין שאלת תקינותו של ההליך לבין מה אנחנו מכניסים בהסדר, כי אם אנחנו מכניסים לכאן הסדר אחר לחלוטין ממה שהיה, גם אם הוא שואב הסדרים מסוימים מהכחול והוא מחובר אליו באופנים מסוימים, וגם אם הוא שואב אולי הסדרים נוספים גם מהצעת החוק שגיבשתם במעלה הדרך בישיבות שקיימתם – ברגע שההסדר הזה עושה משהו אחר לגמרי, הוא פוגם בהליך החקיקה במובן זה שיש לנו כאן סדר אחר שאנחנו מלבישים על שלד של נוסח שהיה כאן, הכול בגלל קוצר זמן או קשיים כאלה ואחרים.

“בפרט שזו גם חקיקת יסוד, ולכן, ככל שההצעה עוברת לוועדת הכנסת, וזו תהיה כאן ההחלטה, רף הכנת ההצעה צריך להיות ברף תקינות יחסית גבוה, תוך כדי מתן אפשרות לחברי הכנסת להשתתף, לשמוע את העמדות השונות ולגבש את העמדה שלהם בצורה סדורה, בלי לחץ זמנים בצורה תקינה באמת.