“לפני שמונה שנים העבירה הכנסת באופן תקדימי, ומדהים, ומרגש, וממש רגע אחד לא מוקדם מדי, את החוק לאיסור צריכת זנות. הכנסת הזאת הכירה בעובדה שנשים בזנות הן קורבן; הן לא בעלות מקצוע – זה לא מקצוע – ומה שעתיק זה ניצול ופגיעה; פגיעה מינית איומה ונוראה, ומחרידה ואכזרית בנשים שתוחלת החיים הממוצעת שלהן היא 40.

“לכן אנחנו כולנו חייבות וחייבים לעבוד ביחד כדי שהסבל הזה ייפסק, כי מדובר בשואה יומיומית, מדובר בנשים שעוברות אונס כל שעה, על ידי גברים שהן לא מכירות, שאלימים כלפיהן, שמכבים עליהן סיגריות, שמתייחסים אליהן באמת כאל חפץ לסיפוק צרכים אפלים מאוד.

“תראו, אני לא מדברת הרבה על אחדות, כי אחדות הפכה במקומותינו למילה שמשמשת את הימין כדי לדרוס כל מה שלא בא לו טוב, אבל אני חושבת שמה שאנחנו מצליחות ומצליחים לעשות בנושא המאבק בזנות בשנים האחרונות מוכיח שאנחנו כן יכולות לעבוד ביחד וכן יכולים לעבוד ביחד גם בנושאים שהם רגישים ושהם מאבק קמאי על גוף של נשים, על מה מעמדן של נשים בחברה.

“לא מיזגנו אותן, משום שאנחנו ממשיכות להילחם על כך שאיסור צריכת זנות צריך להיות הוראת קבע בחוק הישראלי. חקוק באופן שאי אפשר יהיה להתווכח איתו יותר ואי אפשר יהיה לבוא ולהגיד, בוא נסתכל על הנתונים ונראה האם זה מצדיק או לא מצדיק.

“החשיבות של חקיקת הקבע של החוק לאיסור זנות באמת היא חשיבות עצומה, משום שהעיקרון שאמר שזנות היא אופציה אמר בעצם שכל אישה היא זונה בפוטנציה.