“ואנחנו כאן באים ודנים בחוק שאמור להאריך את המילואים למתי מעט, למיעוט שבמיעוט, שמשרתים ועושים עבודה, באמת עבודת קודש. אלה שמגינים בחייהם בשביל שאנחנו נוכל לשבת כאן, ובשביל שאותם אפילו 47,000 תלמידי ישיבות הנושרים יוכלו להמשיך ולחגוג וליהנות.

“גם מההיכרות שלי עם היסטוריית ישראל וגם עם מה שכתוב בהרבה מאוד מקומות, לא יכול להיות שחלק מהיהודים, אומרים להם: תילחמו נגד אנשים שמנסים להרוג אותנו, וחלק, לא אומרים להם: אל תילחמו, הם אומרים: אנחנו לא נלחמים כי אנחנו מתפללים. פעם אמרו לקצת, אבל לא ל-66,000, כשעכשיו חסרים לנו אנשים.

“זאת אומרת, חסרים לנו חיילים. הבן שלי הולך להילחם כי הוא מאמין בזה. זה לא שתגיד: האמונה שלי אומרת שאני לא אוכל להילחם. אני נלחם בתפילה. מה יקרה? הבן שלי יגיד: גם האמונה שלי מונעת להילחם, גם אני אשב ואתפלל.

“אבל מה יקרה אם יום יבוא, ונגיד הציבור שאני חושב שאני מייצג אותו יבוא ויגיד: האמונה שלנו היא שאם מישהו לא עושה את זה אז אנחנו לא מממנים אותו, אנחנו לא שומרים עליו, אנחנו לא משרתים אם הוא לא משרת, אנחנו לא משלמים לו מיסים. זה מה שמדאיג אותי.

“מבחינתה, יש אנשים שיכולים למות, פראיירים, ויש אנשים שאלוהים מגן עליהם ואסור להם להתגייס, או שחלילה הם לא יהודים, אז הם לא יכולים לתת למען המדינה.