בבסיס המהלך הזה עומד כשל מבני עמוק שכולנו חיים איתו כבר עשרות שנים. כשל שבמסגרתו אדם אחד חובש שני כובעים שונים, סותרים ומנוגדים בתכלית. מצד אחד, היועץ המשפטי לממשלה הוא עורך הדין של הממשלה, הוא השותף האסטרטגי לגיבוש המדיניות שלה; הוא מנסח עבורה חקיקה, ולעיתים אף פועל כמתווך פנימי בין משרדי הממשלה השונים. הוא עובד עם הממשלה שכם אל שכם, יום-יום, שעה-שעה, אך מן הצד השני אותו אדם מחזיק בסמכות הפלילית העליונה ביותר – הוא ראש התביעה הכללית, הוא זה שמכריע האם לפתוח בחקירה פלילית או להגיש כתב אישום נגד ראש ממשלה ונגד אותם השרים שהוא מייעץ להם. זוהי סתירה מוסדית עמוקה שהפכה למקור הקבוע של שחיקה באמון הציבור.