“אספר לכם על מקרה אצלי בעיר, בנתניה. לפני שנתיים – בוותיקים – פנו אליי הורים שהילדים שלהם, הפעוטות שלהם, ילדים פחות משנה, חוו אלימות, משיכות בשיער, שפכו עליהם חומר ניקיון, ואת כל זה הם גילו בעקבות זאת שהם ראו בעצם שההתנהגות של הילדים השתנתה. הם התחילו לבכות יותר, לא ישנו טוב בלילה, לא רצו ללכת לאותו מעון. שמו מצלמות ומכשיר הקלטה. ותחשבו אתם, כהורים לילדים קטנים, שאתם פתאום מגלים מה הילדים שלכם חווים בגן: מרביצים להם, מושכים להם בשיער, מכים אותם. והילדים האלו פחות משנה. אין להם קול, אין להם יכולת להתגונן. ואני אגיד לכם שאותו גן בוותיקים – לא תאמינו – הוא עדיין עובד, הוא עדיין פועל.
“– רק השנה, פעוטה חזרה מהגן עם שבר ברגל וחבלות בפנים. הוריה חשפו על ידי הקלטות את הפרשה המזעזעת; מטפלת מרחובות נעצרה לאחר שההורים דיווחו כי בתם, בת עשרה חודשים, חזרה עם סימנים כחולים ושברים בידיים וברגליים.
“להתעלל בפעוט בן ארבעה חודשים, או בן שמונה חודשים – אני אתן לכם דוגמאות – להחזיר אותו הביתה עם סימנים כחולים או עם שברים בגולגולת, או לקלל ולצעוק ולמשוך בשיער, זה הפשע הגדול ביותר שיכול להיות.
“מקרי האלימות הקשה – קיימים. רק לאחרונה, ותוך כדי דיוני הוועדה, נחשפנו לסיפורים קורעי לב. האירועים הטרגיים האלו ממשיכים לפגוש ילדים בגיל הרך, וזה קורה כי החקיקה עדיין לא מוסדרת, ומה שאנחנו מביאים לפניכם היום הוא בשורה אמיתית שתביא לשינוי המצב.
“מותם של אנשים עם מוגבלות במעונות, במוסדות ובהוסטלים צריך להיפסק ומייד, ואני מקווה שכולנו נפעל בנושא.