“יום ירושלים נקבע כיום הזיכרון לנופלים בדרכם מאתיופיה לירושלים דווקא בגלל שהנופלים נפלו כשטעם ירושלים בפיהם, כשהמחשבות על ירושלים בפיהם.
“כנסת נכבדה, אדוני השר, היום כמה ימים לאחר ציון יום ירושלים, וגם את היום לזכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל אנחנו מציינים כאן בכנסת, במליאה, במקום הדמוקרטיה, ביתו של העם, ולא מוותרים אף שנה.
“בשם הכנסת אני מבקש לחבק את המשפחות שאיבדו את יקיריהן בדרך הארוכה, המסוכנת והמטלטלת אל הארץ המובטחת. רוח הציונות שהובילה אותם למסע, חיה בדור ששרד את המסע הזה ועברה אל הדורות הבאים שנולדו כצברים.
“איבדנו כ-4,000 מאחינו ואחיותינו מביתא ישראל, שהציונות פיעמה ברוחם והובילה אותם למסע רגלי במדבריות, ובדרכים לא זרועות ומלאות סכנה כדי להגיע אל הארץ המובטחת.
“אין קבר לילדים האלה שמתו בדרך, אין קבר לאימהות שנותרו מאחור, אין קבר לאותם קשישים אמיצים שהלכו אחרי ירושלים שהיא לא חלום, היא מציאות מוחשית שלא דהתה ולא משה מלב יהודים רבים בכל רחבי העולם ובייחוד מקרב יהודי אתיופיה – שאם אין ירושלים לא הייתה קהילה.
“יוצאי אתיופיה הגיבורים שילמו מחיר דמים כבד וגבוה במיוחד: 29 לוחמים גיבורים ומעוררי השראה.
“העיראקים לא ביקשו לעצמם הרבה בארץ, אך את ההכרה בסבל שהם עברו ובקשיים שליוו אותם טרם עלייתם לארץ לקחתי על עצמי לספר ולהנציח. זוהי חובתנו, על מנת שנזכור שהשואה הנאצית הגיעה גם לעיראק, והכאב ממנה נצרב בדנ"א של עולי עיראק וגם של דור ההמשך.
“הוא חשוב, אבל יש עוד משהו חשוב: היום לזכרם של יהודי אתיופיה שעשו את דרכם לישראל ראוי ליום בפני עצמו; יום שבו החברה הישראלית ומערכת החינוך ילמדו, ישתתפו בפעילויות ובפרויקטים להנצחת היום ולזיכרון ירושלים.
“הציווי לנו – אלה שכן שרדו את המסע – הוא לא לשכוח ותמיד לזכור את מי שלא זכו להיכנס לארץ המובטחת.
“החיבור הזה של יום הזיכרון לנספים שאיבדו את חייהם בדרכם לירושלים עם יום החג של העיר הוא כל כך מתבקש וכל כך נכון.
“אנחנו מדברים על 4 מיליון שקלים שבזכותם הוקמו 30 חדרי ההנצחה בכל רחבי הארץ, וילדי ישראל מכל המגזרים היו מגיעים לחדרי ההנצחה ולומדים. איך דבר כזה קורה שהתיעדוף של 4 מיליון שקלים, בזמן שהוא קיבל מאות מיליוני שקלים תוספת – הוא מחליט לבטל את זה, שר הקליטה?